ה"השתעשעות" של הפוליטיקאים בלובשי המדים חייבת להיפסק | בניהו

נתניהו ושותפיו לא יוכלו לגלגל עיניהם לשמיים כשחבורת המתנחלים הפורעים תוריד אותנו ביגון שאולה. האמריקאית המנומסת התחלפה באנגלית לישראלים. ומדוע על ה"השתעשעות" של הפוליטיקאים בלובשי המדים להיפסק

אבי בניהו 30/06/2023

1.

הודעה אחת חריגה ומיוחדת שהופצה בצאת השבת בחתימתם המשותפת של הרמטכ"ל, ראש השב"כ ומפכ"ל המשטרה, מלמדת עד כמה חמור ונפיץ המצב ביהודה ובשומרון – גם במישור הצבאי והביטחוני וגם במישור המדיני־בינלאומי. שלושת ראשי גופי הביטחון, שכונו על ידי השרה אורית סטרוק, עקב הודעתם החריגה, "כוח ואגנר", עשו את שעשו לאחר שהבינו שאף אחד בדרג המדיני מעליהם לא מגנה באמת ובקול ברור את הפרעות שביצעו עשרות ואולי מאות מתנחלים בכפרים פלסטיניים נגד חפים מפשע במהלך השבת ומול עיני העולם.

שלושת ראשי ארגוני הביטחון יודעים טוב ממני ומכם עד כמה ניתן גיבוי שבשתיקה מצד שרות ושרים בממשלה לפורעים ולמעשיהם, ועד כמה ראש הממשלה שבוי בידיהם ונאלץ לבלוע את הרוק ואת העלבון הבינלאומי, כדי לשמור על המפלצת הפוליטית שהרכיב. ראש הממשלה, שהסביר השבוע לשריו עד כמה כבד הנזק הבינלאומי מהקולות והמראות הללו, לא הצליח לשכנע את איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' להוציא גינוי גורף של מליאת הממשלה למעשי הטרור היהודי.

והסכנה ברורה ומוחשית: החבורה הקיצונית, המשיחית, ההזויה והמסוכנת הזאת תוריד אותנו חלילה ביגון שאולה. נתניהו ושריו לא יוכלו אז לרחוץ בניקיון כפיהם ולגלגל עיניהם השמיימה. הם האדריכלים, הם הבנאים והם אנשי התחזוקה של המוטציה הזאת, שגוררת אותנו ל"מלחמת גוג ומגוג", שאחריה, כך הם מקווים, יבואו עלינו השקט והשלווה. הו, אז ייפתחו עלינו שערי הגיהינום.

2.

ובינתיים, לשגריר ארה"ב בישראל, תומאס ניידס, נגמרו מילות הכעס והגינוי לאלימות הזאת. ארה"ב היא התומכת הכי גדולה שלנו במאבק בטרור בכל מקום על הגלובוס. מנגד, הם לא מבינים את הטרור היהודי כנגד פלסטינים חפים מפשע ואת שתיקת המנהיגות. הם לא מבינים את האצבע הקלה על ההדק, שפוגעת לעתים באנשים שלא פשעו ולא חטאו – ולשגריר המיומן ביותר אזלו כבר המילים.

הוא איננו מדבר אלינו עוד באנגלית אמריקאית מנומסת, אלא באנגלית לישראלים. אני מניח שבשיחת הטלפון בין מזכיר המדינה אנתוני בלינקן לעמיתו אלי כהן – הניסוחים לא היו מעודנים, אלא תקיפים. נתניהו, ממשלתו והכניעה לקיצונים בממשלה לוקחים את הממשל האמריקאי אל הקצה ביחס לישראל.

האמריקאים לא הבינו כיצד ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאיננו שומר שבת כהלכתה (הגם שאיננו נוהג להוציא הודעות בשבת), לא חרג ממנהגו והוציא גינוי חריף לפרעות של היהודים בפלסטינים במהלך השבת עצמה, עם הנחיות לצה"ל, לשב"כ ולמשטרה, לנקוט יד קשה ולבצע מעצרים.

והמחירים נערמים והולכים: לא רק מחאה וצעדים אמריקאיים בערוצים שונים, גם גרמניה נקטה צעד מדיני חריף, ומרוקו (ששרי ושרות הממשלה מצאו בה יעד חדש לנופש לשכתי), הודיעה כי "פורום הנגב" של ברית אברהם, לא יתקיים השנה. בירושלים אף אחד לא קונן על כך. ממילא זה גובש בתקופת ראש הממשלה יאיר לפיד ולעזאזל כל היתר.

3.

כשטבח ד"ר ברוך גולדשטיין בעשרות מתפללים פלסטינים במערת המכפלה, כיהנתי כראש ענף עיתונאות בדובר צה"ל. לא היו אז רשתות חברתיות, העולם היה פחות כפר גלובלי, והמידע זרם לאט, אבל בתוך כמה ימים העולם היה כמרקחה. בפני ועדת החקירה הממלכתית עמד אז הרמטכ"ל, רא"ל אהוד ברק, ואמר כי מעשה הטבח "נפל על צה"ל כרעם ביום בהיר".

ואם חלילה יקרה שוב כדבר הזה, לא יוכלו הרמטכ"ל הרצי הלוי או מפקד פיקוד המרכז יהודה פוקס לטעון טענה שכזו: הכתובת על הקיר באותיות דם. הרמטכ"ל ומפקד הפיקוד הם הריבון בשטחים, הם החוק, הם המודיעין, הם המשטרה והצווים המנהלים וצווי ההרחקה. הם צריכים וחייבים להבין זאת באופן כללי, ובפרט על רקע הממשלה הקיצונית הזאת ששבתה את העומד בראשה.

4.

"לישראל ולנתניהו יש יותר מאופציה אחת", הצהירו בסביבתו של ראש הממשלה על הניסיונות לתאם עבורו ביקור ופגישה עם נשיא סין. נתניהו מתכוון בכך לאיים ואולי "להעניש" את ארה"ב ואת הנשיא ג'ו ביידן, שעומד בסירובו להזמין אותו לוושינגטון, עד שלא יגנוז את החקיקה המאיימת על אופי המשטר בישראל. נתניהו מתנהג בעניין זה כמנהיג בגבו אל הקיר במצב שאין לו מה להפסיד, אבל לנו יש גם יש.

למען מדינת ישראל, למען ביטחונה, למען אזרחיה ולמען האינטרסים הלאומיים שלנו, אני מאוד מקווה שהנסיעה בהקשר הזה ובעיתוי הזה לא תתממש, כי באמת שאין דבר שמעצבן ומעליב יותר את ארה"ב מאשר קשר של בנות בריתה עם סין. זוהי סין שלאחרונה יזמה ותיווכה בין איראן לבין סעודיה, איחוד האמירויות ועוד, לחתימת הסכמי שיתוף פעולה. זוהי סין, שביחד עם איראן, רוסיה וטורקיה תומכת בתהליכים שליליים באזורנו.

סין לא תיתן לישראל תמיכה מדינית, פוליטית, כלכלית וביטחונית. היא לא תעניק לנו וטו באו"ם על כל החלטה לא נוחה לישראל, לא מיליארדי דולרים של סיוע, לא מימון לפרויקט החץ וטילים לכיפת ברזל, לא מטוסי 53F, לא רכבת אווירית במלחמה, לא תרגילים ואימונים משותפים ועוד. מי שמכיר מכיר. נתניהו מבקש לנקום בנשיא ביידן, להתריס נגדו ולקחת אותנו לטיול מסוכן מאוד. אם הוא רוצה לקפוץ ממצדה, שיקפוץ לבד – לא ביחד איתנו.

5.

כבר שנים אני עוקב בשאט נפש אחר הפארסה המיותרת וההזויה, שבמסגרתה נאלצים הרמטכ"ל ומפכ"ל המשטרה להתחנף, להתחנחן ולעתים להשפיל את עצמם, להתבזות ולבזות את מדיהם, דרגותיהם ואת הארגונים בראשם הם עומדים. וכל זאת, כדי לזכות מהשר הפוליטי שמעליהם בשנת כהונה רביעית.

זה קרה לרמטכ"ל אהוד ברק מול יצחק רבין ז"ל, שהאריך לו רק בשבעה חודשים ולא בשנה, ולאמנון ליפקין שחק ז"ל, שכהונתו הוארכה רק בחצי שנה, עד לאחר יום העצמאות ה־50 וכך הלאה.

וכעת לפנינו האירוע המביך של השר בן גביר והמפכ"ל יעקב שבתאי, שעומדים להיפרד, כאשר מסע הפריימריז המבהיל של ניצבי המשטרה העוברים בסך על פני השר ויועצו חנמאל דורפמן, מביך ומביש.

ה"השתעשעות" הזאת של הפוליטיקאים בלובשי המדים חייבת להיפסק. הגיעה העת להסדיר בחקיקה ארבע שנות כהונה למפכ"ל ולרמטכ"ל, כפי שנהוג לגבי ראשי השב"כ והמוסד, שם מכהנים בחוק חמש שנים, שזהו פרק זמן סביר לתכנון ולמימוש מדיניות ותוכניות לטובת המדינה, ביטחונה ואזרחיה, על חשבון "מגרש המשחקים" של הפוליטיקאים.

משום מה, נראה לי שהיוזמה לחוק כזה צריכה לבוא מח"כ מירב בן ארי, ביחד עם הח"כים גדי איזנקוט, יולי אדלשטיין, יעקב אשר ואריאל בוסו.

6.

אני לא חושב שאחשוף בפניכם סוד אם אומר לכם שאני אוהב לדבר, אני אוהב להרצות, אני אוהב להשמיע את דעתי, אני אוהב שמקשיבים לי, אני אוהב לשתף בניסיון, בידע ובתובנות. לא יודע לשתוק. אני אוהב לענות על שאלות ברחוב, בקניון ובהרצאות, ויש גם בונוס: כשאני מדבר – אני לא מנשנש. הפה רק מוציא ולא מכניס כלום.

השבוע טסתי להרצאה באילת. הרציתי על אתגרי הביטחון של ישראל, והם שאלו אותי על האתגרים הפנימיים. כמו שצריך. האמת היא שגם אלו מבחוץ וגם אלו שבפנים לא משהו, אבל אם נצליח להתגבר על עצמנו ולהיות חזקים ומאוחדים, נצא בסוף ממשבר לצמיחה. אני בטוח בכך – וזה המסר שהעברתי גם שם.
שבת שלום.