ההסכם עם איחוד האמירויות טומן יתרונות רבים לישראל ולאזור

וגם: נתניהו כבר החליט להתחמק מהמשפט בכל דרך. כחול לבן עשו כמיטב יכולתם, אך כעת הם חייבים להיות חלק מ"החזית להצלת ישראל"

אבי בניהו 14/08/2020

1.

ההסכם ההיסטורי בין ישראל לאיחוד האמירויות תמורת ויתור על רעיון הסיפוח החד־צדדי הוא הסכם אסטרטגי שטומן בחובו יתרונות רבים לישראל ולמדינות האזור המתונות. ההסכם הטרי סולל דרך להסדרים דומים נוספים ומהווה סטירת לחי מצלצלת לאיראן ולגרורותיה בסוריה, בלבנון ובכל מקום אחר. דווקא האירוע הזה יכול להיות הזדמנות נהדרת לפתוח בדיאלוג ובצעדים בוני אמון עם הפלסטינים, גם אם יהיה ארוך וקשה.

למי שיאמר בתוכנו שיש קשר בין המשפט הצפוי של בנימין נתניהו להסכם ולרצונו להיות ״מאותרג״ – אגיד שהוא טועה. זה לחוד וזה לחוד, והנה אנחנו בפרק הבא. אבל לפני כן, אזכיר: כנראה שבאמת רק הליכוד יכול.

2.

אני מקווה שאני לא מפתיע אתכם כשאני קובע כי אנחנו עמוק בתוך השלב שבו נתניהו "שורף את המועדון". היו כאלה שחששו שהשלב הזה יגיע, והוא כבר כאן ובגדול. אין עוד נימוס ויראה, אין ממלכתיות, אין מחויבות למדינה או לאזרחיה או לסדר היום של בריאות, כלכלה, פרנסה ועתיד. לא שלום ולא ביטחון – הכל כשר והכל אפשרי ומותר כדי לשרת את המטרה: לבטל את המשפט באמצעות החלפת שומרי הסף וניפוץ סדרי השלטון הדמוקרטי, או להמר ולנסות להשיג רוב של 61 בבחירות. וכל היתר לעזאזל.

השבוע, מה שהיה ידוע כ״חומר מודיעיני" או חשד סביר הפך למידע גלוי. זה לא תקציב חד־שנתי ולא דו־שנתי ולא שום דבר שקשור לקורונה או לכלכלה. נתניהו תובע לבטל למעשה את "ועדת השופט גולדברג" לבדיקת תקינות מינויים בכירים ואת ועדת האיתור למינוי פרקליט המדינה, על מנת שיוכל למנות מפכ"ל משטרה ופרקליט מדינה מ"הבית", במטרה לערער בעזרתם עוד יותר את האמון במערכת החוק והמשפט, לשכנע שנתפרו לו תיקים ולבטל את המשפט. או זה או בחירות, שגם מהן אין הוא יודע כיצד ייצא (וגם אנחנו).

3.

בהקשר הזה הגיע השבוע המכתב הנוראי וגס הרוח ששיגר נתניהו ליועץ המשפטי מנדלבליט ובו האשים אותו שהוא "לא עושה כלום" מול הכוונות לרצוח אותו ואת בני משפחתו וכלפי איומים באונס נגד רעייתו. נתניהו, האיש המאובטח ביותר בישראל, הביע תמיהה במכתב רשמי שסמל המדינה מתנוסס עליו, האם כך היה נוהג היועץ המשפטי אילו איומי האונס היו מושמעים כלפי רעייתו. לא פחות. אין גבול לחוצפה ולעזות המצח במאמציו להשחיר את מנדלבליט, לפגוע בו ולשלול ממנו כל לגיטימציה ציבורית בגלל סיבה אחת ויחידה – העוז שהיה בו להגיש נגדו שלושה כתבי אישום, משל לא היו דברים מעולם ולא הוגשו כאן כתבי אישום נגד נשיא, ראש ממשלה, שרים ואחרים.

המכתב הוא הנמכה נוספת של תחתית החבית שמכילה הכל. כשאמרתי השבוע לבן שיחי שנתניהו "עלה מדרגה" במאבק מול היועץ המשפטי, הוא השיב לי בתמיהה: "לא עלה, הוא ירד בכמה מדרגות וספק אם זה הסוף". אדגיש כי כמי שעמד שלושה מטרים מיצחק רבין ז"ל כשהרוצח השפל ירה בו את הכדורים שנטענו על ידי אחרים בשבועות שקדמו לכך – כל איום על ראש הממשלה ובני משפחתו צריך להיחקר ברצינות, וככל שאני יודע, כך הם פני הדברים. מטפלות בכך יחידה 730 של השב"כ, המשטרה ופרקליטות המדינה בניצוחו של מנדלבליט. את כל אלה יודע היטב נתניהו וכמוהו השר לביטחון הפנים, אבל ה"בלופר מבלפור" ממשיך בשלו במסע לביטול המשפט או לשריפה מלאה של הכל.

וכה אמר לי השבוע בן שיחי, איש צבא בכיר במילואים הנושא כיום בתפקיד בכיר במשק: "אמרתי לבני משפחתי ששנים לחמנו על גבולות המדינה הטובה שלנו ונדרשנו למחיר כבד מאוד. כעת אנו נלחמים על גבולות הדמוקרטיה, על פני החברה, על הכלכלה ועל המוסר היהודי. זוהי מלחמה של ממש".

4.

השבוע בתוכנית הבוקר של "גלית ויואב" בקשת התוודיתי שאני חש שטעיתי כאשר תמכתי מעל כל במה בממשלת האחדות, לא מתוך הבנה שזהו הדבר הכי טוב, אלא משום שזוהי "ממשלת אין ברירה" לאחר שלוש מערכות בחירות עקובות מדם, יזע ודמעות. טעיתי כשהאמנתי לתומי שנתניהו, ממרום גילו, ניסיונו, אחריותו ומצבו, יתגבר (ולו נוכח המשבר הגדול ביותר שפקד את ישראל) על מורשת המניפסטציה, התעתועים והאני ואפסי עוד. לא האמנתי שכל כך מהר הוא ירמוס ברגל גסה את ההסכם. חלמתי אולי שישכיל לשים בפעם הזאת את ישראל ואזרחיה לפני הכל. הייתי בטוח שאם ישוב לסורו, יימצאו בליכוד ובקואליציה גורמים אחראיים שיעמידו אותו במקום.

את גנץ ואשכנזי אני מכיר היטב. הם אנשים טובים ומוכשרים, שלא יודעים לעשות כלום חוץ מלשרת את העם והמדינה ולהקריב למענה. כשהצטרפו לנתניהו בחרו בין החלופות וידעו שישלמו מחיר פוליטי כבד. כעת כנראה יוכלו לומר לילדיהם ולנכדיהם: "ניסינו, עשינו כמיטב יכולתנו".

אני חושב שלמרות הכל כחול לבן היא עדיין אלטרנטיבה שלטונית לנתניהו. אל לה למצמץ, ואם היא תידרש ללכת לבחירות, עליה לעשות זאת בראש מורם ולנסות להקים את "החזית להצלת ישראל" עם כל הכוחות שחושבים שצריך להחליף את נתניהו, להחזיר את המדינה לשפיות ופסי עשייה ופיוס, ולהפסיק את השיסוע והפלגנות. וכן – חזית שכזו צריכה לכלול את ערביי ישראל.

כשמולנו חושך על פני תהום, עלינו לראות גם את התקווה כפי שהיא באה לידי ביטוי בסב ממקימי המדינה אוחז ביד נכדתו, והם הולכים ביחד אל הגשר, אוחזים בידם שלטים שהכינו כמה שעות קודם. הם לא מתכוונים להפקיר את המדינה היקרה שלנו לאף אחד אף פעם. "מפיצי המחלות" הללו הם החלוצים ההולכים בראש המחנה ולהם ההיסטוריה תכיר תודה והערכה. והם רבים וטובים, מקצה הארץ אל קצה, מבוגרים וצעירים, ספרדים ואשכנזים, עולים וותיקים. אבל נתניהו כמו נתניהו. כשזה לא נוח לו, הוא פתאום מתקשה לראות גשרים ומחלפים.

5.

אני נמנה עם החרדים למעמדו של בית המשפט העליון, אבל אני סבור כי בית המשפט הזה שגה השבוע כשביטל את הריסת בית המחבל שהרג את לוחם גולני עמית בן יגאל ז"ל, ואני מקווה כי היועץ המשפטי והפרקליטות ימצאו את הדרך לערער בפני הרכב רחב יותר. אני אומר זאת היות שאני יודע שיש בעונש הזה כדי להרתיע מחבלים פוטנציאליים, ושהיו מקרים שבהם בני משפחה סיכלו כוונה לפיגוע בידיעתו או שלא בידיעתו של בן ביתם. אני מניח שיש גם שיקולים לצד השני, אך אנחנו במלחמה נגד טרור ולא בתנאי מעבדה סטרילית.

6.

בשבוע שעבר הסתובבתי במשך יום שלם בצפון רמת הגולן, בין בסיסי צבא ומוצבים לבין מטעי פרי, קיבוצים וכפרים דרוזים. נסעתי על הכבישים הריקים בתוך נוף מדהים אל מול החרמון, וחשבתי לעצמי איזה מזל גדול היה לנו כשאסד האב התעקש לשכשך את רגליו במי הכנרת. אלמלא היה מתעקש ספק גדול אם היינו שם היום.

7.

שאל אותי השבוע עמית למקצוע כמה זמן לוקח לי לכתוב "דף מסרים". "הכל כתוב כבר", השבתי, "נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו". בסוף מבחינתי זהו הסיפור כולו. היש דף מסרים טוב מזה?