הבעיה המתקרבת: זו הרעידה האמיתית שהולכת להכות בנו

הציבור זועם על יוקר המחיה, וספק אם הממשלה קוראת את הכתובת שעל הקיר. הסיפור על "מתווה בניהו" להשקת "כנף ציון". וגם על "ועדת הצוללות", הליך בחירת היועמ"ש, ההתיישבות בנגב והתרופה לקורונה בחורף

אבי בניהו 04/02/2022

1.

לא צריך להיות גיאולוג מדופלם כדי להבין שרעידת האדמה בדרך. החברתית ולא הפיזית. בתל אביב, למשל, ששינתה מאוד את פניה בעשור האחרון מבחינת תמהיל האוכלוסייה, אפשר כבר להצמיד את האוזן לאדמה ולחוש את הזרמים שיביאו לרעידה. השילוב קטלני: עליית מחירים בכל תחום (דיור, דלק, חשמל, מזון, בדיקות אנטיגן), עיתונות מלבה, רשתות חברתיות סוערות, מודל לחיקוי לצמיחת מנהיגות פוליטית מהמחאה הקודמת וממשלה מוזרה קצת, חריגה ומנופחת.

הכתובת תהיה כמובן הממשלה, כי אין כתובת אחרת, ולמרות העובדה שהיא מכהנת פחות משנה ושאחריותה לגל עליית המחירים כמעט אפסית – יבואו חשבון עם האגרוף הקפוץ של שר האוצר אביגדור ליברמן ועם מה שנראה כחוסר חמלה בעידן האומיקרון. וכמובן יהיה בנימין נתניהו, שיחרחר וילבה.

ההשוואה תהיה לפזרנות הכספית של נתניהו בסבבים הקודמים בעידן הבחירות. יבואו חשבון עם גודלה של הממשלה ועם חוסר האונים שלה בהתמודדות עם עליות המחירים, שחלקן נובעות מסיבות אובייקטיביות של התייקרות חומרי הגלם בעולם ועלויות ההובלות היבשתיות והימיות.
ובכלל, בתל אביב ובמקומות רבים ברחבי הארץ עלות שכר העבודה גדלה מאוד.

רבים לא רוצים ולא מתכוונים לחזור לשוק העבודה. חלקם גילו שאפשר להתפרנס יפה יחסית בג'ינס וסניקרס בבית קפה, בשמש עם לפטופ ומקיאטו, משוק ההון וממסחר במטבעות וירטואליים. ובינתיים הממשלה ממתינה. ספק אם היא קוראת את הכתובת על הקיר. היא אינה מנהלת הסברה ראויה, לא נותנת דוגמה אישית מספקת (למה לא לבטל למשל את כל סגני השרים?) ולא נוקטת צעדים להורדת יוקר המחיה (מסים, אגרות, היטלים שונים ומשונים ועוד).

החשיפה הגדולה לייבוא, למשל, כצעד מהיר להורדת המחירים, עלולה להיות צעד הרסני לתשתיות של תעשייה וחקלאות שנבנו כאן בעמל רב במשך שנים. זה טוב לכותרת של הערב או של הבוקר, אבל בסופו של דבר זה יהיה רע לישראל ולדורות הבאים.

2.

בעוד נשיא המדינה, כמו גם ראש הממשלה, שר החוץ ושר הביטחון, מרבים לנהל פעילות דיפלומטית גלויה וחשאית ברחבי המזרח התיכון, המפרץ ומעבר להן תוך שהם שוכרים מטוסים מחברות התעופה הפרטיות, עומד לו דומם ועצוב המטוס הלאומי "כנף ציון", שנבנה וצויד בעמל ובממון רב לטובת מסעותיהם של הנשיא וראש הממשלה. הסיבה: הם חוששים להשתמש בו מאימת הציבור, ומכך שתדבק בהם מעט מאבקת הנהנתנות של נתניהו ורעייתו.

בעוד שר החוץ יאיר לפיד עומד על דעתו שיש למכור את המטוס, שמבחינתו הוא סמל לשחיתות, עמדתם של הנשיא ושל ראש הממשלה שונה במעט. ולפיכך, להלן בהתנדבות "מתווה בניהו" להשקת "כנף ציון": הטיסה הראשונה שלו תהיה לצורך הבאת עולים ארצה, עם שרת הקליטה ועדת עיתונאים שיוכלו בפעם הראשונה לצלם את המטוס הישן הזה (בן 25 שנה) מבפנים, את חדר השינה (מאיקאה) ואת מחלקות המטוס ומערכותיו, ולשגר תצלומים לעיתונים ולטלוויזיה.

הטיסה השנייה תהיה לצורך הטסת משלחת חיילי צה"ל לאן שהוא, עם נציגות תקשורת, וכך הטיסה השלישית של הנשיא או של ראש הממשלה תהיה מן הסתם פחות מעניינת מבחינה תקשורתית, בוודאי ובוודאי אם הם יצולמו יושבים בכורסת המטוס כמי שכפאם שד. כל דבר אחר יהיה בזבוז משווע של כספי ציבור שכבר הוצאו בפועל, ומחלידים על האספלט הלוהט של נתב"ג.

3.

השבוע יסיים תא"ל (מיל') יוסי ביינהורן 50 שנות פעילות ביטחונית ויפרוש מתפקידו כראש חטיבת הביטחון במשרד מבקר המדינה. לפני כן כיהן שנים כמבקר מערכת הביטחון, כעוזר לשרי ביטחון ורמטכ"לים, וכראש מחלקת תכנון במטה הכללי.

בנספח שצורף לעתירת התנועה לאיכות השלטון לבג"ץ בדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית לנושא הצוללות וכלי השיט, מובאת דרישתו של ביינהורן ממבקר המדינה דאז חיים שפירא, כבר בשנת 2018, לערוך ביקורת בנושא תהליך קבלת ההחלטות באירוע זה. להבדיל מהחקירה הפלילית שערכה המשטרה, ידע ביינהורן כי למשרד המבקר יש יכולת לבדוק תהליכים של קבלת החלטות, שהוכחה בדוחותיו על איום המנהרות, על צוק איתן ועל תהליך רכש התומ"תים.

אולם היועץ המשפטי לממשלה החליט אז שלא לקיים את הבדיקה, כדי לא להפריע לחקירה הפלילית. אגב, גם הוועדה לביקורת המדינה בראשות ח"כ עפר שלח דנה בשעתו בדרישת המבקר לקיים בדיקה כזו, אך לא הושג רוב בוועדה לצורך כך. כעת, כשמוקמת ועדת חקירה ממלכתית, מן הראוי שתעמיק ותעמיד לקחים מחייבים בתחום קבלת ההחלטות, ואם תבקש מביינהורן לשמש לה כיועץ, ישביח הדבר בהכרח את עבודתה ואת תוצאות בדיקתה.

4.

שר המשפטים גדעון סער אינו הראשון שממליץ על עו"ד גלי בהרב מיארה לתפקיד ציבורי. קדם לו נפתלי בנט כשר החינוך, כשמינה אותה לדירקטורית במדרשת שדה בוקר, ועל מעלותיה ויכולותיה למדתי לראשונה מפי חברי ארז וינר, שהיה יו"ר דירקטוריון המדרשה. ארז מתאר אישה מוכשרת מאוד, תקיפה ונעימה כאחת, מעמיקה בלימוד, נרחבת ותובענית, נותנת כתף ולוקחת אחריות.

מן הראוי לסמוך על בחירתו של סער ולהתייחס לכישוריה ולא רק לקשריה, כמו גם לתפקידה כפרקליטת מחוז וליכולותיה לזהות, להגדיר ולממש שינויים בתוך מערכת מורכבת, ובפרקליטות תהיה לה הרבה עבודה בתחום הזה. ככל הידוע, היועצת המשפטית הבאה תהיה חתומה על פיצול תפקיד היועץ, למורת רוחם של רבים במערכת אכיפת החוק, ולשורת שינויים ותיקונים שנדרשים במערכת הזאת בבחינת "בדוק וחדש ולא ראה וקדש".

לצד הבחירה, שנראית על פניו כראויה, בולטת במלוא כיעורה ההתעלמות מהמשנה ליועמ"ש רז נזרי, שלא זכה להגיע לקו הגמר והחליט בצדק רב לפרוש. לא על נזרי אני חס, אלא על מידת הממלכתיות והכבוד למשרתי הציבור הבכירים שלנו, ובמיוחד לאדם שריכז את הטיפול הסבוך במגבלות הקורונה ואת הייעוץ המשפטי לישיבות הממשלה, ושירת גם כמשנה כללי ליועץ וגם כמשנה לעניינים מנהליים.

ממוחי הקונספירטיבי אני מעריך שסער ידע שאם יעלה שמו של נזרי לצד שמה של בהרב מיארה בפני הממשלה יכולה הייתה להיווצר הפתעה לא מתוכננת, והנימוק של הוועדה ואנשיה לאי־הכללתו קלוש ולא ראוי.

5.

עקבתי השבוע בעניין רב אחר עימות רעיוני בין שרת הפנים איילת שקד לבין מערכת "דה מרקר" בעניין הקמת יישובים חדשים בנגב, שבה תומכת השרה שקד, לבין חיזוק יישובים קיימים כעמדת העיתון. זכורני כי לפני שלוש־ארבע שנים שמתי בצד את המחלוקת שלי עם שר השיכון דאז יואב גלנט, ותמכתי כאן בהצעתו להקמת יישובים חדשים בנגב, כשם שאני תומך בכך כעת.

גדלתי והתחנכתי בתנועה, בקיבוץ ובמשרד הביטחון שכל עלייה על הקרקע של יישוב חדש היא יום חג לציונות ולהתיישבות, ובוודאי כאשר הוא ממוקם באזורים של הסכמה לאומית רחבה. בוויכוח הזה אני בעמדת שקד, כי אני יודע שיישוב חדש שמוקם מתמודד עם קשיים כלכליים וחברתיים, מקבל תמיכה ועידוד – ובסוף מתפתח וניצב איתן.

אינני מתאר את מפת המדינה ללא חומה ומגדל, ללא 11 המצפים בנגב, ללא תוכנית הכוכבים לאורך הקו הירוק, ללא תוכנית המצפים בגליל וללא קו המושבים והקיבוצים בגליל העליון ובבקעת הירדן. אחרים יוסיפו ודאי את מפעל ההתנחלויות בגדה. הקמת היישובים החדשים חיונית לשינוי מפת המדינה, לתפיסתן ועיבודן של הקרקעות בנגב ובגליל, לפיזור אוכלוסייה ולהמשך המפעל הציוני, ובלבד שהממשלה תדע לא רק לגזור סרטים אלא גם לייצר תשתיות תחבורה, חינוך ותעסוקה.

הוויכוח בין שקד ל"דה מרקר" החזיר אותי שנים לאחור, שבהן לא הייתי מוותר ככתב צבאי על טקס עלייה לקרקע של היאחזות נח"ל חדשה או אזרוח של קיימת. ובהיותי יועץ שר הביטחון, הייתי שותף להחלטה להקים את היישובים סנסנה ויתיר. עוד לא תמה מלאכת בניין הארץ והמשימה כפולה: גם להקים יישובים חדשים וגם לחזק קיימים. זה אפשרי.

6.

אורי שלי עם קורונה וגם תמר ובעלה אמיר, וגם אלמה נכדתי משוש חיי ואהובת לבי. אני נזהר כמידת יכולתי, אבל אתמול נסעתי לקיבוץ, לא נישקתי אותה, אבל לקחתי אותה לאלונית וקניתי לה "חמשושים" שהיא מתה עליהם, ושלדעתי יש בהם כדי לרפא קורונה בחורף. והחיוך שעלה על פניה לימד אותי שאנחנו נצא מזה.
שבת שלום.