האביב הדרומי: כוכבי הוא שילוב של לוחם, מצביא ופילוסוף

אבי בניהו 18/01/2019 

לא בכדי עשה הרמטכ"ל הנכנס רא"ל אביב כוכבי את יומו הראשון בתפקיד בפיקוד הדרום ובעוטף עזה. הוא מבקש בכך להעביר מסר חד וברור לחמאס, שלאחר סיכול תוכנית המנהור של חיזבאללה ועיכוב ההתבססות הצבאית האיראנית בסוריה, מצוי צה"ל בקשב ובזמינות אל רצועת עזה, והוא לא יהסס להיכנס לעימות עם חמאס ככל שיידרש.

זו גם פרקטיקה צבאית, גם כורח המציאות, גם מחויבות עמוקה של צה"ל לתושבי הנגב המערבי ויישובי העוטף, וגם לדרג המדיני הממונה: לראש הממשלה ושר הביטחון בנימין נתניהו, שמואשם שלא תמיד בצדק ב"הפקרת הדרום", ולשר שמינה אותו, אביגדור ליברמן, שעזב את הממשלה ואת הביטחון על רקע אי הסכמות עם נתניהו וצה"ל באשר לאופן הטיפול ברצועה ובחמאס.

הגם שכוכבי מודע היטב לקושי לנהל מבצע צבאי בתקופת בחירות כששר הביטחון הוא גם ראש הממשלה (נתניהו היה עד בעצמו לקושי הזה במבצע עופרת יצוקה), הרי ש"המפגש" הבא עם חמאס צפוי דווקא בחודש מרץ הקרוב, עם גמר ההסכם על העברת מזוודת הדולרים מקטאר. קיים חשש שחמאס ינסה להמשיך בסידור וינצל את תקופת הבחירות הרגישה כדי לנסות לכפות הישג נוסף (לפחות לקופתו, אם לא לתושביו).

נתניהו יצטרך אז לבחור בין המשך "כניעה לחמאס" נוכח פני הבוחר, לבין עימות צבאי בהיקף כזה או אחר, וזה יהיה כנראה מבחנו הראשון של כוכבי. הדיבור שלו על צה"ל כצבא הגנה בייעודו, אך קטלני, יוזם והתקפי באופיו – מכוונים בשלב הזה לא רק לאמון הציבור בצבא, אלא בעיקר לחמאס ולחיזבאללה.

כוכבי, שילוב של לוחם, מצביא ופילוסוף, מכיר היטב את המלאכה ואת השילוב המנצח של טילים ומסרים, ואת העובדה שלפעמים המילים והמסרים משאירים את הטילים בתוך המחסנים – וזהו בעצם הניצחון הגדול ביותר.

כשהעובש והסירחון מגיעים לכל פינה, לרבות כנראה לקודש הקודשים של מערכת הצדק והמשפט, אין פלא שהציבור והתקשורת סוגדים כל כך לצה"ל ולעומד בראשו. למרות התקלות, אי־ההסכמות והקשיים, הצבא היה ועודנו אי של שפיות, אי של ממלכתיות ואי של מצוינות בתוך החברה הישראלית. אפשר היה להבחין בכך בשלושת הימים של החלפת הרמטכ"ל, בכבוד שניתן לרמטכ"ל היוצא והנכנס, לסיקור בשידור חי של כל בדל של טקס ול"אוויר הפסגות" ששאף (שלא לומר הסניף) עם ישראל במנות גדושות אל ריאותיו שהולכות ומתמלאות באוויר מזוהם ובפיח פוליטי ואחר.

יותר משההילה, ההוקרה והיקר שהרעיפו הציבור והתקשורת על צה"ל מלמדים על הסגידה לצבא – הם מלמדים על מצבם ההולך ומידרדר של יתר גופי המדינה: הממשלה, הפוליטיקאים, מערכת המשפט והתקשורת. זה מחמיא אולי לצה"ל שלא בטובתו, אבל רע לנו, לכולנו.

בדרך הלא סלולה שהוא פורץ בין הרים ובין סלעים למימוש מאווייו הפוליטיים, ידרוס וירמוס השר יואב גלנט כל חלקה טובה. הוא לא מהסס לפגוע, להשמיץ ולקלס את מפקדו לשעבר בוגי יעלון, את עמיתו בני גנץ, את מוסד היועץ המשפטי לממשלה ואת מבקר המדינה, תוך טענה שהם "נסחטו" בגין "עניין של צנעת הפרט" כדי לטרפד את מינויו לרמטכ"ל. לא פחות. והכל בארשת פנים נחרצת ובמצח נחושה. הוא רומס ערכים של חברות, של רעות, של אמת, והכל על מנת להתחבב על חברי מרכז הליכוד שלא כל כך אוהבים יועץ משפטי, מבקר מדינה, וגם לא את בוגי ואת "גנץ השמאלן".

גלנט יודע שככל שהתקשורת תגנה אותו ותתקוף אותו יותר – כך יאהבו אותו בליכוד יותר ויותר ואולי ידרגו אותו במקום גבוה. ולעזאזל כל היתר. גלנט הוא אדם שחבריו הקרובים ביותר מעידים עליו ששוב ושוב הוא נופל קורבן לאישיותו ולפעלוליו, וחבל.

למסיבת הפרידה מאיזנקוט הוא לא הגיע, אף על פי שהוזמן כחבר הקבינט. מן הסתם הוא לא היה חש שם בנוח, בלשון המעטה. הדברים הבוטים שלו נגד הרמטכ"לים לשעבר היו לשיחת היום בקרב המוזמנים, אנשי הצבא הבכירים בעבר ובהווה. ויש עוד סיבה אחת שלא רבים זוכרים – גם גנץ, גם איזנקוט וגם האלוף אבי מזרחי הבהירו בחורף 2010 לשר הביטחון אהוד ברק קלה ונחרצה שלא יסכימו לכהן כסגני רמטכ"ל אפילו דקה אחת תחת הרמטכ"ל המיועד דאז, יואב גלנט, מעשה חריג שהכריח את ברק לייבא מהאזרחות את האלוף יאיר נווה כסגן הרמטכ"ל.

אבל אם צריך לשים את האצבע על הנקודה שבגינה איש התחבולה הזה הפך מקומקום רושף לקטר דוהר – הרי זו העובדה שכהונתו בצה"ל שלא הופסקה לאחר שסירב לבקשה-הנחייה לעבור מפיקוד הדרום ולפקד על זרוע היבשה, משלא מונה לסגן הרמטכ"ל ("אני מעדיף להיות בדרום עם הגב לחמאס ולא במרכז עם הגב לרמטכ"ל ולמטכ"ל", נהג לומר אז לחבריו ולעיתונאים).

וחוץ מזה, יש עוד פרט אחד קטן שגלנט שכח: לא גנץ נטל ממנו את תפקיד הרמטכ"ל, אלא ראש הממשלה אז והיום בנימין נתניהו, שכינס ישיבת ממשלה מיוחדת לביטול המינוי. את נתניהו מן הסתם גלנט לא יתקוף בדרכו "הביתה" אל משפחת הליכוד.

ויש לי גם עצה לגלנט: שים באמת את הכל מאחור, סור מרע ועשה טוב, תן כבוד למפקדיך לשעבר, הפסק להשמיץ, להאשים ולקלס, אל תעליל ותבזה יועץ משפטי לממשלה ומבקר מדינה אם אין לך תימוכין. לא הכל כשר בדרך הפוליטית. אתה אלוף במילואים, לוחם מהולל לשעבר, שר וחבר קבינט שעתידו אולי עוד לפניו. נא להתנהג בהתאם.

מצלמת טלוויזיה תיעדה אותי לרגע באירוע "הלאומיאדה" באילת (הליכודיאדה בשמה הקודם). מכשיר הטלפון שלי התפוצץ, הוואטסאפ התמלא, והרשתות החברתיות געשו, משל הייתי אורי אבנרי שנסע לביירות ונפגש עם ערפאת. בסך הכל הייתי באילת בענייני עבודה ונכנסתי ל"קלאב הוטל" לפגוש אנשים שנכחו באירוע. מיהרתי להבהיר זאת על מנת שלא יבטלו לי בקיבוץ את הקוד לפתיחת השער בלילה.

ומה ראיתי שם ב"לאומיאדה"? תנועה עממית, דמוקרטית, תוססת, חוגגת ושמחה, ובעיקר ראיתי תנועה שיודעת לגבות את המנהיג שלה ואת כלל נבחריה עד אימה, בכל מקרה ובכל מצב, עניין שיש לאחרים בפוליטיקה גם לקנא בו וגם להיזהר ממנו. בין אחי הייתי שם. תירגעו, חברים.

שימו לב לדברים החשובים שאמר איזנקוט לנתניהו בדברי הפרידה: "כל החלטותיך נבעו מדאגה לביטחון, היו ממלכתיות, מקצועיות וענייניות". אלו דברים חשובים שאילו הייתי מנהל הקמפיין של נתניהו, הייתי משתמש בהם בתדירות גבוהה ובעוצמה רבה בתשדירי הבחירות של הליכוד.

כן, חברות וחברים, אני בהחלט מבין את תחושת המחנק בגרון והגועל העולים מהרקב המצוי בכל פינה, וגם מהפוליטיקאים המתלהמים ומהשחתת מערכת המשפט. אכן, בא להקיא. אבל תתאפקו, כי עוד מעט יבואו אביב ופריחה ולבלוב. מילה שלי. הם חייבים לבוא. שבת שלום.