גם אם זה מביך את נתניהו: לציבור מגיע לדעת על מצב צה"ל | אבי בניהו

בתקופה הכי מאתגרת לצה"ל, נפתחה לרמטכ"ל חזיתי פנימית, תקדימית ומסוכנת. ובחזית הזאת, הקריטית לביטחון ישראל, נתניהו והממשלה לא עם צה"ל – הם מולו

אבי בניהו 18/08/2023

1

החודשים הקרובים הולכים להיות לא פשוטים עבור שר הביטחון יואב גלנט, ומכאן לא פשוטים גם לצה"ל ולנו. זה לא תלוי בו ולא קשור אליו. שלא יחשוב כלל לחפש אצלו את הסיבה. זה עניין מובנה ביחסים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין כל שר ביטחון, ללא קשר לשמו או לביתו הפוליטי. מהרגע שמינה אותו נתניהו לשר ביטחון – הוא הופך יעד לקנאה, לטינה ולהשמדה פוליטית.

נתניהו, למרות השנים הרבות בכס ראש הממשלה, מתקשה להשלים עם מעמדו של שר הביטחון, עם ההילה המתלווה לתפקיד בציבוריות הישראלית, עם הדרך שבה קמים הנוכחים בחדר כשנכנס שר ביטחון, עם הפופולריות בסקרים, עם אופי הקשרים עם וושינגטון ועם מדינות ערב ועוד. כך מינה נתניהו ב־1996 את שר הביטחון איציק מרדכי ומיד התפנה לשנמך אותו, לעלוב בו ולפגוע בו אישית ופוליטית. במשרד הביטחון רבים שירתו תחתיו ומנת חלקם של כולם הייתה זהה, למעט אולי משה ארנס.

אל גלנט מתייחסים נתניהו, שופרותיו וכמוהם גם חלק מחברי הליכוד – בחשדנות. הוא היה ליד אריאל שרון כמזכיר צבאי בזמן ההתנתקות, הצטרף לפוליטיקה בזכות משה כחלון, וכשר ביטחון ואלוף במילואים הוא יהיה ברגעי מבחן יותר ממלכתי ואחראי מפוליטיקאי.

נתניהו כבר החליט פעם לפטר אותו, ומי שגרמו לו לחזור בו אלו שניים: המחאה הציבורית הגדולה והחשש שיהיה לחץ ואולטימטום של בצלאל סמוטריץ' להתמנות לתפקיד (כמו שעשה נפתלי בנט בשעתו לנתניהו); והסיבה השנייה: נתניהו לא רצה לרדת לקואליציה של 63 וחשש שגלנט יסחוף איתו עוד ח"כ או שניים שיהוו סיכון לקואליציה.

בינתיים, שר הביטחון מתנהל באופן מאוזן וממלכתי במגבלות בין היותו שר ביטחון לבין היותו חבר הליכוד. הוא מגבה את הצבא, הוא חש חלק ממנו. ביחס לחלופות האחרות בממשלה הרעה הזאת, שחלקים ממנה לא אוהבים את צה"ל, גלנט הוא באמת האיש הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון.

2

לנתניהו יש גם אלרגיה מיוחדת לרמטכ"לים. איך אני יודע? הייתי שם. זה החל מאמנון ליפקין־שחק ז"ל, הרמטכ"ל הראשון שפגש נתניהו. הוא פחד מליפקין־שחק, הכניס אותו לתוך הסקרים הפוליטיים ולחץ על שר הביטחון שלא להאריך את כהונתו (ולא הצליח).

כשאתם הקוראים רואים ברמטכ"ל את מפקד הצבא ואת "החייל מס' אחת", נתניהו רואה משהו אחר לגמרי: הוא רואה מולו מתמודד פוליטי עתידי שיש להעביר עליו מכסחות דשא ולוודא שייצא חבול ותחת מחלוקת מהשירות. לא תמיד זה הצליח לו.

הוא גם האיש שחתום על חוק הצינון שמגביל אנשי צבא להתמודד בפוליטיקה. נתניהו, במשקפיו המעוותים, רואה ברמטכ"לים בעיקר פוליטיקאים במדים שמכוונים לכיסאו. יחסו אליהם מבוסס לרוב על חרדה, תיעוב ותחושה שמולו אליטה מתנשאת ורבת־כוח.

את הרמטכ"ל הרצי הלוי הוא דווקא אהב והעריך מאוד באופן חריג. הבעיה היא שהלוי היה הקצין הבכיר היחידי שאמר לנתניהו פעמיים "לא": בפעם הראשונה – כשנתניהו ביקש למנותו למזכירו הצבאי והלוי ביקש להמשיך במסלול המרכזי של הפיקוד ולא להתלכלך בפוליטיקה (צדק!); ובפעם השנייה, כפי שפרסמתי כאן בעבר, כשסירב להצעת נתניהו להיות ראש המוסד במקום יוסי כהן, במקום להיות רמטכ"ל (נתניהו העדיף את אייל זמיר) – ולזה נתניהו לא מורגל.

וכך, בתקופה הכי קשה והכי מאתגרת לצה"ל ולרמטכ"ל, נוכח האיומים החמורים לאורך הגבולות והרחק מהם, נפתחה לרא"ל הלוי חזית פנימית תקדימית מעיקה ומסוכנת – לכידות הצבא ויחידותיו וכשירותו למלא את ייעודו. ובחזית הזאת, הקריטית לביטחון ישראל, נתניהו והממשלה לא עם צה"ל – הם מולו במעשים ובהתבטאויות.

זה לא רק פיו המלוכלך ואצבעותיו המגואלות בדם מקלדת של בנו בכורו, שהשפריץ השבוע תרעלה נגד רא"ל הלוי. זו לא רק טלי גוטליב, שכעסה על נתניהו על שהעניק גיבוי מאוחר ורפה לצה"ל ולרמטכ"ל. זה גם השר במשרד המשפטים והשר לענייני האטום דודי אמסלם, שערך יעף נמוך במטוס ריסוס מעל המטה הכללי, עם חומר תרעלה סמיך ומסוכן במיוחד. לפחות שלוש־ארבע שעות ביום מקדיש הרמטכ"ל לזירה הפוליטית המאיימת על צה"ל. זה בא על חשבון צרכים אחרים וחשובים, על חשבוננו ועל חשבון הביטחון שלנו.

בצבא כבר נערכים למשבר הבא: השפעת חוק הגיוס וחוק לומדי תורה של המשרתים בפועל ועל המועמדים לשירות ביטחון. איזה לוחם ואיזה מפקד יוכל להשלים עם חוק המעניק פטור מחוסן מבג"ץ לכל חרדי, וחוק נוסף המשווה מעמדם של לומדי תורה בישיבות, למעמדם ולזכויותיהם של לוחמים? אם נתניהו ושריו לא יצליחו לעצור את הטירוף הזה – הם מחסלים את צה"ל ואת המדינה.

ובינתיים: לרמטכ"ל הרצי הלוי – חזק ואמץ, ואל תיחת.

3

נתניהו ערך השבוע שיחת נזיפה ועל פי הדיווח, הרים את קולו על הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר בגין התדרוכים והאמירות בפני טייסי מילואים שזלגו לתקשורת או שנמסרו על ידי דובר צה"ל במסגרת סמכותו ותפקידו.

מה שנתניהו שכח או הדחיק, לא שכחו ולא הדחיקו בצה"ל: הציבור, אזרחי מדינת ישראל, הם בעלי המניות של צה"ל והם גם לקוחותיו. הם אלו שנותנים את מרב כספם לצה"ל ואת מיטב בניהם ובנותיהם (ולפעמים מקבלים אותם בתוך ארון) והם גם אלה שזכאים לקבל דיווח סביר על מה שמתרחש בצה"ל. הצבא, באמצעות דובר צה"ל, חייב לציבור דיווח ברמת אמינות של חברה בורסאית נאמנה למשקיעיה, במגבלות של ביטחון המידע, גם אם זה מביך את ראש הממשלה ואת הממשלה.

קל וחומר נכונים הדברים כאשר ראש ממשלה לא מוצא זמן לפגוש את הרמטכ"ל, שמתחנן לפגישה בעל פה ובכתב. קל וחומר כשראש הממשלה מתעלם מאזהרות שר הביטחון והרמטכ"ל על ההשלכות החמורות של שינוי שיטת המשטר ופגיעה בעצמאות מערכת המשפט על המפקדים והלוחמים. במיוחד כשהרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר נלחמים על כל מתנדב ועל כל קצין (והבעיה חמורה מהמתואר).

נתניהו לא חושש כמובן מפני הפגיעה בהרתעה, הוא חושש מהפגיעה בתדמיתו ובתמיכה בממשלתו. זו הסיבה לכך שהוא לא מכנס את הממשלה ואת הקבינט לדון במשבר. הוא לא אוהב גם סיכומים ופרוטוקולים, שמשמשים אחר כך ועדות חקירה.

נתניהו מקפיד לרשום גינויים רפים מעת לעת על האמירות נגד צה"ל והרמטכ"ל. זה חשוב לפרוטוקול, אבל הוא לא ממש מתכוון לכך. לו היה מתכוון, היה מזמן אליו השבוע את השר אמסלם ומפטר אותו על הדברים החמורים שהשמיע בגלי צה"ל נגד צה"ל. זה לא קרה וזה לא יקרה, כי הכל נעשה ונאמר בסמכות וברשות. היעד הוא להחליש את צה"ל, להעלים את קולו, להתקדם בחקיקה לשימור הקואליציה, ולעזאזל המדינה.
ואם ישנו עוד מישהו שיוכל לעצור את הטירוף הזה אם ירצה – זהו אריה דרעי. פשוט אין אחרים. סוכת המציל ריקה.

4

הצבא רותח, יחידותיו במשבר, השיח חודר לקבוצות הוואטסאפ של הפיקוד, אל היחידות הסדירות, אל החמ"לים והמאהלים. אין קונצנזוס על כלום. המחאה לא דועכת ולא תדעך (למרות צילומי הפייק של כיכר קפלן הריקה שהעלה ינון מגל). מולה – ממשלת "כדאיניקים" עם בופה פתוח ושיטת "אכול כפי יכולתך". קח לפני שייגמר, זה תורנו לאכול מהקופה הציבורית.

השבוע אישר נציב שירות המדינה, פרופ' דניאל הרשקוביץ, אדם עם חוט שדרה גמיש מאוד וכושר הישרדות חזק מאוד, העסקת עובדי מדינה במעונות הפרטיים של ראש הממשלה (יש לו כמה). באופן חסר תקדים, עם מרכיב של שחיתות במנת יתר ותוך התעלמות מחוות הדעת המשפטיות והמקצועיות, קיבל הרשקוביץ החלטה שתותיר אותו בתפקיד עוד קצת ואולי אפילו תקנה לו תפקיד של שגריר או יו"ר דירקטוריון.

אבל נציב שירות המדינה שותף להרס המדינה, השירות הציבורי קורס, שומרי סף בדרגי ביניים מתפטרים, בכירים מאוימים ולראשונה אינם רואים בנציב כתובת, אלא משת"פ ופחדן.

5

לא מעט חברים טובים שלי שבו לאחרונה עם בני משפחותיהם מפורטוגל, אוחזים בידיהם דרכונים פורטוגליים של האיחוד האירופי. נתנו להם – לקחו. זו גם אפשרות שהילדים ילמדו בחינם באוניברסיטה באירופה וגם מקלט פוטנציאלי ליום סגריר לעם הנודד ורווי התלאות.

כבר לפני ארבע שנים ראיתי פרסומת של משרד עורכי דין שמטפל בדרכונים פורטוגליים לזכאים, ובמרכזה תצלום של בן משפחתי אביב גפן (כן, הוא חצי סורי), כשהוא אוחז בידו דרכון פורטוגלי – והבנתי מיד שגם אני ובני משפחתי זכאים. התלבטתי לא מעט בין "אחריותי" למשפחתי והיתרון לאחוז בדרכון של האיחוד האירופי, לבין "מה יגידו" כשייוודע חלילה שבניהו מהקיבוץ, שהיה דובר צה"ל ומפקד גלי צה"ל, הצטייד בדרכון זר לעצמו ולבני ביתו.

דחיתי את ההחלטה שוב ושוב, עד שהפורטוגלים סגרו את התריס והפסיקו את המבצע. אני חושב שאני די גאה בכך שהתלבטתי ודחיתי ולא מימשתי את זכותי. זה עושה לי טוב בלב. אין לי מילה רעה על חבריי שכן מימשו את זכותם והצטיידו בדרכונים פורטוגליים, אבל לי זה פחות התאים. חשבתי השבוע מה אבא שלי ז"ל היה אומר על זה. אני חושב שהיה טופח לי על השכם, מחייך ולא אומר דבר. וזה מספיק לי.

ואם אתם מבינים מכך שאני אופטימי לגבי גורלנו ועתידנו כאן יחד – אתם לא טועים. אני אופטימי. זה יהיה קשה וממושך, אבל נצא ממשבר גדול לצמיחה ואחדות גדולה עוד יותר.

6

כפר נהר הירדן הוקם לפני 12 שנה ביוזמת השחקן חיים טופול ז"ל, כחלק מרשת כפרים עולמית. מקום ייחודי וקסום המעניק חוויות נופש מעצימות ומשנות חיים לילדים וילדות עם מחלות קשות, מחלות כרוניות מסכנות חיים וילדים עם מוגבלויות, ללא כל עלות עבורם.

עד היום התארחו בכפר מעל ל־20,000 ילדים וילדות שלרשותם  חדרי לינה, אולם תיאטרון מקצועי, בריכה טיפולית ומונגשת, חדר אוכל, אולם ספורט, מרפאה פינת חי ועוד. כלל פעילות הכפר ממומנת באמצעות תרומות, ובימים אלו – יותר מתמיד – כפר נהר הירדן זקוק לסיוע ולתרומות, על מנת שיוכל להמשיך לפעול ולמלא את יעודו גם בשמנו.

7

השבוע נטמן אלוף (במיל') גיורא רום ז"ל, מוותיקי ומבכירי טייסי הקרב של חיל האוויר, איש ציבור וחבר. הכרתי אותו כמובן עוד בשירות הצבאי, אבל התאהבתי בו ולמדתי להעריכו דווקא כאזרח כשכתב את ספרו "צבעוני 4", על נפילתו ושהותו בשבי המצרי.

ואני, עד אז ומאז, לא נתקלתי בספר שכותב אלוף במילואים ללא אני ואני ואני.

ספר שמתחיל בדרגת סרן ונגמר בדרגת סרן ולא על סיפור גבורה, אלא על נפילה בשבי. גיורא היה חד ומיוחד. שלום, חבר.

8

השבוע נטע מיקי מהיישוב קדש ברנע את הפרדס הדרומי ביותר בישראל, פרדס צעיר של תפוזי דם מיוחדים על גבול השלום עם מצרים באדמה מלוחה. ביקרתי אותו השבוע במטעי התות ובערוגות האננס והתפעלתי שוב מהמעשה החלוצי ומהאנשים הללו בסוף העולם שמאלה, שבעודנו מדברים ומתווכחים – הם עושים.

ביקרתי את מירי ויעקב הרפתנים מ"חוות שחפים"; את אלון ונירה צדוק וילדיהם, שמייצרים יין איכותי מענבים שגדלים בנגב תחת המותג "יקב רמת נגב"; את ערן ועדי מאיר ביישוב שיזף, שבו מתגוררים דתיים וחילונים שמנהלים "תרבות מחלוקת" באופן מרשים. גם בכפר הנוער בניצנה ביקרנו ובחוות הניסויים החקלאיים. ולמדתי שביישוב מדרשת בן־גוריון נמכר בית ב־4.5 מיליון שקל – ויש רשימת המתנה ארוכה ואפילו מחיר למשתכן.

ואני אומר לכם, יש שם בנגב אנשים מדהימים שביקשו ממני להעביר לממשלה רק בקשה אחת: אל תפריעו לנו, תנו לנו לעבוד ולהפריח את הנגב.

אני גאה בהם ומצדיע. גם בשמכם. שבת שלום.