בעוד צה"ל מנהל מלחמה נגד אויב האנושות – בישראל יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה
אנחנו בעיצומה של מלחמה רבת־משתתפים – והיא צודקת מאין כמותה. השיתוף המדהים עם ארה"ב מקרין על האזור ומביא לשיא את ההרתעה הישראלית. וגם: מה לעזאזל עושה כאן האו״ם?
אולי כדובר צה"ל לשעבר אפתח בכמה מילים על חשיבות חדות ובהירות המסר במלחמה והשפעתו על חיי אדם. על פי התנועה אתמול בכביש 6 – המלחמה דועכת.
אף אחד לא מוציא על כך הודעה רשמית, אבל אנחנו בתוך מלחמת עולם שלישית מודל 2026. הנה העובדות: במלחמה הזו מעורבות ארה"ב, איראן, ישראל, סעודיה, קטאר, איחוד האמירויות, בחריין, עומאן, לבנון, קפריסין, סרי לנקה, ובמידה לא מבוטלת מאחורי הקלעים: טורקיה, רוסיה וסין, ואפילו מדינות נוספות באירופה, ובין היתר בריטניה, שבסיסיה בקפריסין הותקפו.
נשיא ארה"ב של אמריקה דונלד טראמפ ממוצב ללא כל ספק כ"שריף" של העולם גם בתחום המלחמה, גם בתחום ההסדרים וגם בתחום הכלכלי. עדיין מוקדם לחזות כיצד תשפיע המלחמה על תדמיתו ומעמדו של טראמפ בתוך ארה"ב ובבחירות האמצע. זה תלוי במידה לא מבוטלת בתוצאות, בהישגים ובמחירים.
כל מדינות הסכמי אברהם מצויות תחת אש איראנית, וסגירת שדות התעופה של ישראל, איחוד האמירויות וקפריסין היא הישג איראני לא מבוטל בסדר גודל של גוג ומגוג תעופתי אזורי וחסר תקדים. האירוע הזה יחייב תחקיר, לימוד ופתרון אזורי לעתיד.
במשך מספר שנים שירתי במשרד הביטחון במקביל לאורי לוברני ז"ל, שהוגדר כ"מתאם פעולות הממשלה בלבנון", אך רוב זמנו הוקדש לנושא השבת שלטון השאה לאיראן. לוברני היה השגריר האחרון שעזב בעור שיניו את טהרן לאחר המהפכה, ומאז נפשו לא ידעה מנוח.
אני אשים נפשי בכפי ואומר את הדברים באומץ ובזהירות המתבקשת: אני חושב שאפשר לקבוע שצה"ל, מפקדיו ולוחמיו החזירו את חובם לחברה הישראלית על הכישלון הענק של 7 באוקטובר. באותה נשימה אומר שאינני פוטר בכך את אחריותם של כלל המדינאים והמפקדים שהיו אחראים לכשל הענק וצריכים ללכת הביתה – מי בהתפטרות, מי בהדחה ומי בקלפי, ואין בכך כדי לשחרר מחובת הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית.
את המתנה הגדולה ביותר נתן השבוע למדינת ישראל ולצה"ל מנהיג חיזבאללה נעים קאסם, שבסך הכל רצה לירות מטחים קטנים לצורך הזדהות עם הפטרון האיראני ולספק בכך את המפקד הבכיר מכוח אל-קודס האיראני שצמוד אליו מטעם האח הגדול.
כבר ביום הירי לעבר ישראל, יצא צה"ל למבצע אגרופי הגליל נגד יעדי חיזבאללה בלבנון, והחל במימוש התוכנית שעשויה גם להתפתח גם לתמרון קרקעי בחלק מהאזורים.
הרשות המקומית היא אבן הראשה בהתגוננות בעורף, בחוסן וביכולת לנהל שגרה הכרחית תחת אש. את הייחודיות בעוצמה ובתרבות הארגונית של חיל האוויר ניתן לפגוש בימים הללו לא רק בשמי טהרן וביירות, אלא גם ברחובות תל אביב. את הדייקנות, התכנון, הביצוע, התחקיר והלקחים מיישמים רון חולדאי ראש העיר ומנחם לייבה המנכ"ל מחיל האוויר.
אנחנו מצויים בימים הללו בתוך קפסולה נדירה (ולצערי כנראה זמנית) של איכות ומצוינות, של שילוב ידיים, הסכמה לאומית והשגת יעדים חשובים.
השבוע הונח לפניי ספר עיון שכתבו אורן נהרי ויואב לימור, ושמו "הקרבות הגדולים ששינו את ההיסטוריה". מקרבות ווטרלו, קרני חיטין, הקרב על סטלינגרד, מבצע מוקד, ועד ל-7 באוקטובר והמלחמה שתשנה את המזרח התיכון, שכן בעודם כותבים את הפרקים ההיסטוריים המרתקים הללו, באה "ההיסטוריה העתידית" של טבח אוקטובר והמלחמה שבעקבותיה, ותפסה את מקומה באלבום המיוחד.
קחו לכם רגע אחד בממ"ד ודמיינו שאנחנו בימים הללו אחרי "רפורמת החלב" של בצלאל סמוטריץ'. מי בדיוק יביא לנו לכאן חלב וגבינות? אילו מטוסים ואילו אוניות? מי יפתח להם שדה תעופה? מי יבטח אותם? אנחנו צריכים לסמוך רק על עצמנו, בביטחון הלאומי, בביטחון המזון, בתעופה ובספנות. הממשלה הזאת חלשה מאוד בתחום הזה, וחבל. שנהיה טובים וראויים. שבת שלום.

0 תגובות