בסביבתו מתנגדים ל"שלטון הפקידות", אבל את הפקידים שלו נתניהו דווקא די מחבב

נתניהו הוא רב־אומן בניכוס הישגים לעצמו והשלכת כישלונות על אחרים במקום לייצר מנהיגות בתקופת משבר, והחלטתו לשלוח את ראש המל"ל לבחריין במקום את שר החוץ ביזתה את ישראל

אבי בניהו 23/10/2020

1.

זה כשנתיים מנהלים מקורביו של בנימין נתניהו, בנו בכורו ולהקת השופרות שלו מאבק להכפשת הפקידות הבכירה בשירות הציבורי בישראל. "שלטון הפקידים" הם קוראים לזה, ומנהלים מאבק נגד מי שלא מתאים להם בפרקליטות, באוצר או בכל מקום אחר.

טענתם: הבוחר נתן את הכוח והסמכות לפוליטיקאים, והם צריכים לנהל. והפקידות? היא צריכה להיות צייתנית, ממושמעת ונטולת עמדה. עד שזה מגיע אל נתניהו; את הפקידים שלו הוא דווקא די מחבב.

השבוע זה הגיע לשיא נוסף, כשנתניהו שיגר את ראש המל"ל מאיר בן שבת ואת ממלא מקום מנכ"ל משרדו לחתום על ההסכם עם בחריין. הוא לא חשב לשלוח את שר החוץ בממשלתו, אלא פקיד, חשוב ובכיר ככל שיהיה. בכך ביזה נתניהו את המדינה.

ראש הממשלה מנהל את המדינה כמו חצר ביזנטית. אף אחד לא רלוונטי חוץ ממנו. הוא משליך כישלונות על אחרים וגורף את כל התהילה לעצמו. אינו יודע מהי שותפות ומהו פרגון. השבוע מיהר לנתב"ג כדי לקבל משלחת פקידים מהאמירויות, שהגיעו עם שר הכלכלה האמירותי ושר האוצר האמריקאי. לא שר החוץ, לא שר האוצר ולא שר הכלכלה יגנבו לו את ההצגה. במקום לנסוע לבני ברק ולבטל את הסכם הרוטציה שלו עם הרב קנייבסקי, הוא מיהר לנתב"ג לגנוב עוד דקה של תהילה.

לפני כחודש, כשרמת התחלואה הגיעה לשיא, נתניהו השליך אחריות באמצעות כלבי התקיפה שלו בכנסת ובתקשורת על פרופ' רוני גמזו, על צה"ל ובני גנץ. והנה, חודש אחר כך, כשיש ירידה בתחלואה כתוצאה מהסגר, הוא מיהר להתייצב מול המצלמות. אבל חוץ מ"אני, אני, אני" לא היה שם כלום.

שוב הוא "עובד עם מנהיגי העולם", שוב הוא מבטיח ש"רואים את הסוף". בפועל נתניהו זורה חול בעיני הציבור. וכמובן, אף מילה אחת של הוקרה והערכה לסגלים הרפואיים, לפרויקטור, למשרד הבריאות, לשר הביטחון, לצה"ל ולפיקוד העורף, שום מילה טובה למד"א, למשטרה. רק הוא קיים. הבעיה היא שאנחנו הולכים ומתרגלים לתרבות הזו, ועוד מעט לא נזכור שיש אופציות אחרות לחלוקת סמכויות, אחריות משותפת, קרדיט ופרגון.

2.

מדהים עד כמה אפשר להשתמש במשבר חמור כדי לבנות מנהיגות ואמון ציבורי, יסביר זאת בנקל כל יועץ אסטרטגי. שעת משבר היא שעתו של המנהיג. עליו להתייצב מול הציבור, לשתף, להקרין אמינות, לומר אמת קשה ככל שתהיה, להביע ביטחון ביכולת להצליח בתנאים קשים, לקחת אחריות ולתאם ציפיות. ראש ממשלת ניו זילנד עשתה זאת היטב. נתניהו עושה בדיוק ההפך.

הוא שוקל שיקולים פוליטיים, קואליציוניים, אישיים, תקשורתיים, ומקבל מהציבור ציון נמוך מאוד על דרך ניהול המשבר – והמנדטים צונחים בהתאם. נתניהו הוא אדם חכם ומנוסה, אך אינו יודע להודות בטעויות, ובעיקר אינו יודע לקחת אחריות. הציבור בישראל מתחיל לקלוט זאת, גם בוחריו המסורתיים.

"הוא עייף ועיניו נראות לא טוב", אמר עליו השבוע בכיר המוסד לשעבר דוד מידן, שהיה יועצו של נתניהו לעניין השבויים והנעדרים ועמד מאחורי מבצע החזרת גלעד שליט. מידן מפגין כבר שנתיים נגד השחיתות השלטונית. הוא מכיר את נתניהו היטב, וכשהוא אומר "הוא עייף" – הוא מתנסח בזהירות גדולה.

3.

ובינתיים כחול לבן נמחצת במלחציים הנסגרים עליה בין מאוכזביה הרבים, שכועסים על החלטתה לאפשר לנתניהו להיות ראש ממשלה, לבין נתניהו שמתעלם ממנה, ממדר אותה ומנסה להפוך את הרוטציה ללא רלוונטית. כשהמלחציים נסגרים, בכחול לבן מתחילים להבין שיש להם עסק עם נוכל פוליטי. הם מבינים שאין אחדות ולא קבינט פיוס ולא כלום.

אך הם לא ממהרים לפרק את הממשלה. גם מחשש שמשרד המשפטים, "המוצב" העיקרי שלהם, ייפול לידיים שישרתו רק את האינטרס האישי של נתניהו, גם בגלל משבר הקורונה וגם מחשש שייתפסו כמובילים לבחירות.

אלא שכמות הכדורים שיש להם באקדח כמעט אפסית, ונותרה להם רק דרך אחת – לגרום לנתניהו להבין שמתחת לחליפות הם חגורים בחגורות נפץ.

אם ימשיכו בדרכם, הם יכולים להגיע גם ל־4־5 מנדטים, ולעומת זאת אם ימאסו בנתניהו, יודיעו פומבית שלא מצאו שותף אמין ויובילו לבחירות, הם יחזרו לכמות ההתחלתית של 18־20 מנדטים ויוכלו להמשיך להיות אלטרנטיבה ולבנה מרכזית בקואליציה הבאה.

ובינתיים, בעוד המלחציים ממשיכים להיסגר ונתניהו וישראל כ"ץ מתעקשים על תקציב לשבוע אחד ובעוד מיקי זוהר מתחיל לדבר כמו חנה בבלי, הם יעמדו בחודש הקרוב בפני דילמה כבדה: להיות, לחדול או שוב להמר?

4.

ככל שהמצב הכלכלי והחברתי מחריף; ככל שנעשה ברור שגם נכדינו יתקשו לכסות את החובות העצומים שאנחנו מייצרים; ככל שנדרשות תוכניות כלכליות ארוכות עבור ההסבות המקצועיות, מדיניות הבנקים בהלוואות, גובה האשראי והחזר משכנתאות ויצירת מקורות מימון להחזר החובות – כך הולך משרד האוצר ושוקע בכאוס גדול.

מעולם לא ניצב המשרד הזה בשפל כה עמוק, מעולם לא נרשמה בו נטישה כה מסיבית של בכיריו, ומעולם לא היה חוסר גיבוי שכזה מצד ראש ממשלה כלפי משרד כה מרכזי כאוצר.

אם יורשה לי להעריך, נתניהו מייעד למשרד האוצר את ניר ברקת ומתכנן לשלוח את ישראל כ"ץ בחזרה למשרד החוץ ברגע שיוכל. ככל שכ"ץ יהיה מסור, נאמן וצייתן – כך נתניהו יתייחס אליו כאל פודל ולא כאל בולדוג.

ברקת, שר האוצר החליפי שהגיע השבוע לאולפן של "אופירה וברקוביץ'" למרות האיומים עליו מצד מירי רגב, פספס הזדמנות מעולה להציל את עצמו מהסחי בליכוד. הוא התעקש להצהיר שהוא חלק מהדבוקה של רגב וזוהר וביצע מופע הצדעה לראש הממשלה ולחברי הסיעה.

במופע האימים של נתניהו בבית המשפט המחוזי, עמד לצדו ברקת עטוי במסיכה. באולפן הוא היה גלוי יותר. מנהיגות ואומץ לב ציבורי לא היו שם.

5.

"אני מבקש שלא תקראו לזה בית תמחוי, אלא עזרה זמנית במזון", התחנן הקשיש למצלמה של גלעד שלמור בחדשות 12. ואני התבוננתי והזלתי דמעה.

שלמור סיפר לצופים על עלייה גדולה בביקוש בבתי התמחוי מצד אנשי הייטק לשעבר, צעירים שאיבדו מקומות עבודה ורבים אחרים. וזה רק הפרומו. ציפי מרעננה כתבה לי למחרת שהיא וחבריה מסניף יש עתיד ברעננה מתנדבים לבשל ולחלק אוכל בערים. כן, גם ברעננה יש רעבים.

6.

אזרחי המדינה אינם חשופים לרוב ההישגים הגדולים של אנשי המחקר והפיתוח של תעשיות הביטחון בישראל. אלו נותרים לרוב סודיים ונועדו להפתיע את האויב.

במהלך החודשים האחרונים הבשיל פיזית וטכנולוגית מכשול הקרקע שבנתה מערכת הביטחון נגד המנהרות ברצועת עזה. לאחר שנים נמצא הפתרון על ידי טובי המומחים שלנו. נכון, זה לא פתרון הרמטי, וחמאס בטח ימצא דרכים חלופיות, אבל אנחנו כאן.

בעשור הקודם הדהימה את העולם מערכת "כיפת ברזל" ובעשור שלפניו מערכת הנשק "חץ". כל עשור והפיתוח שלו. כדי שזה יקרה, צריך מעוף ותעוזה, ונדרשת יכולת של צה"ל ומשרד הביטחון לרתום את כלל הידע והמוחות בתעשייה הישראלית עם גיבוי תקציבי של הממשלה. ובתחום הזה צריך לתת לנתניהו, לשרי הביטחון ולכלכלנים בשנים האחרונות ציון גבוה. זה לא יפתור את הבעיה, אבל יצמצם את הסיכונים.

7.

כששאלו אותי השבוע בתוכנית "הבוקר של קשת" מניין אני שואב את האופטימיות, עניתי שאני שואב אותה מהרופאים המדהימים שלנו, ממפקדי צה"ל וזרועות הביטחון, מהחיילים, מהמדענים ואנשי המחקר, מאנשי התרבות ומהחקלאים לאורך הגבולות, מהנוער הנהדר שלנו במכינות הקדם־צבאיות ובכלל, מראשי רשויות מקומיות, ובעיקר מהרוב הדומם הענק במדינה ששותק אך עיניו אומרות הכל.

כן, חברים, אני אופטימי. שבת שלום.