בנט ונתניהו: מצאו את ההבדלים | אבי בניהו

ישראל תמיד תהיה בעמדת נחיתות במקרים כמו של הרג עיתונאים, אבל אין לנו על מה להתנצל. וגם: במהלך "חודש הלאום" בנט עלה שתי מדרגות במעלה המנהיגות והממלכתיות, הניצחון התודעתי של סנוואר וגיחה מפתיעה לשווייץ

אבי בניהו 13/05/2022

1

הריגתה בשוגג של העיתונאית המוערכת מאל־ג'זירה שירין אבו עאקלה במהלך חילופי אש בין כוח צה"ל למחבלים היא אירוע טרגי ומצער, שהפך כצפוי למשבר מדיני ותקשורתי בינלאומי. זאת לא רק בשל העובדה שמדובר באזרחית אמריקאית, אלא בעיקר כי מדובר שוב בתעמולה הפלסטינית היעילה יחסית מעמדת החלש והמסכן.

באירועים שכאלה ירוויחו תמיד הפלסטינים, בטח בשלבים הראשונים, מעוצמתה של החולשה, וישראל תסבול תמיד מחולשתה של העוצמה. ככה זה כשאתה נתפס כחזק, ככובש, כשולט. ככה זה כשאתה מדינה מסודרת עם צבא מסודר – זוהי מנת חלקנו שנים.

בערב שבת ה־16 בינואר 2009 ישבתי בלשכתי בדובר צה"ל ובכיתי מול מסך הטלוויזיה כמו ילד. הימים ימי עופרת יצוקה, והדיווח על הריגתן בשוגג מירי טנק של שלוש בנותיו של ד"ר אבו אל־עייש בג'באליה טלטל אותי כמו שטלטל בוודאי כל בן אנוש. שלוש צעירות נהדרות, שהחיים עוד לפניהן, מוצאות עצמן בלב אזור לחימה ונורות למוות בשוגג.

המהומה פשטה כאש בשדה קוצים בעולם כולו. עליתי אז לערוצי הטלוויזיה והסברתי שאזור לחימה הוא אזור מסוכן, וכי אותה פלוגת טנקים שהרגה בשוגג את שלוש הצעירות הרגה בשוגג מספר ימים קודם לכן ארבעה לוחמי גולני.

על פי כל הסימנים והראיות נראה כי העיתונאית נהרגה שלשום מאש פלסטינית. העובדה שנקברה במהרה מלמדת על רצון להעלים ראיות ולמנוע חקירה שתגיע למסקנות וממצאי אמת. אבל גם אם ישנו פרומיל אחד של סיכוי שזה מאש כוחותינו – אין להתנצל.

יש לגבות באופן מוחלט ומלא את לוחמי צה"ל, שנלחמים בשמנו בטרור בג'נין – שממנה יצאו פיגועים רבים, ויש להסביר כי אזור לחימה הוא אזור מסוכן. ולראיה עשרות עיתונאים נהרגים מדי שנה במסגרת תפקידם באזורי לחימה בסוריה, בעיראק, באפגניסטן, באוקראינה ובעזה. זהו מקצוע מסוכן.

ככלל, ההסברה הישראלית שנוהלה בצדק מרמת ראש ממשלה, שר החוץ והמטה הכללי, פעלה בצורה טובה, סיפקה סרטונים ורשתות תקשורת, דרשה ועדת חקירה, נתיחה ועוד. אבל הכי חשוב הוא שהצדק לצדנו, שהפעולה בג'נין הייתה חשובה, ושלוחמי צה"ל לא הורגים עיתונאים. זה לא נעים, זה גורם למתח מדיני ותקשורתי בעולם, אבל נדמה לי שהעולם, למרות ההתחסדות וציוצי הטוויטר, די מבין אותנו.

2

כאשר אתם קוראים או שומעים בתקשורת על "עימות" בין ראש הממשלה לראשי מערכת הביטחון, בטיעון שהוא רוצה לתקוף בעזה ואילו הם מערימים קשיים – אין הדיווח מלמד שהוא באמת רוצה לתקוף.

נער הייתי גם בגרתי וראיתי ראשי ממשלות שמתפקדים כמו ראשי החוג לדרמה של קריית הממשלה. הם בדרך כלל רוצים להצטייר כחזקים, כחותרים למגע, כעצבניים שרוצים לחסל את הטרור אך נאלצים להתמודד מול "סוסים עצלים" בדמותם של ראשי הצבא והמודיעין.

השבוע, כשפורסם שנפתלי בנט רוצה לתקוף בעזה וראשי הצבא מתנגדים – נזכרתי בימים שבהם פורסם מדי יום שבנימין נתניהו רוצה לתקוף באיראן אך הרמטכ"ל וראש המוסד "מונעים זאת ממנו" (אגב, אין דבר כזה). זה הלך והחריף משבוע לשבוע, ואכן זה היה המסר ששידר נתניהו לציבור. אני דווקא הבנתי שזה די לגיטימי ומותר לו, שזה מכשיר ב"ארגז הכלים" שלו כלפי העולם, כדי להניע את ארה"ב ליתר סנקציות וכו'.

הבעיה היא שהרמטכ"ל וראש המוסד הוצגו כמעט כמשתפי פעולה עם תוכנית הגרעין האיראנית. יום אחד הצעתי לרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי להרהיב עוז ובתום אחת הישיבות מחוץ להקלטות לומר לנתניהו: "ראש הממשלה, דבריך היום שכנעו אותי סופית. קבע דיון השבוע ואציג לך תוכנית לתקיפה מיידית". הבטחתי לאשכנזי שדיון כזה לא ייקבע לעולם.

האמת חייבת להיאמר, והיא קשה: לכל ממשלות ישראל אין ולא הייתה אסטרטגיה לגבי עזה, אנו פועלים שם ב"אחזקת שבר" ולא ששים אלי קרב ברצועה במועדים שלא נוחים לנו.

וצריך גם לומר שמערכת הביטחון צודקת – חמאס ויחיא סנוואר אכן מסיתים – אבל הארגון לא הצליח לקבל בעלות על שום פיגוע מאלו של החודשים האחרונים, והאמירות הישראליות משרתות היטב את סנוואר ומקנות לו ניצחון תודעתי.

ובינתיים סנוואר למד משולחיו האיראנים להילחם באמצעות שליחים. כשם שאיראן מפעילה את חיזבאללה, את החות'ים ואחרים, כך מנסה סנוואר להפעיל את ערביי ישראל ואחרים. בינתיים זה מצליח לו חלקית, אבל זה לא אומר שהליכה לספר וחזרה הביתה בשלום היא עניין מובטח עבורו.

3

הפיגוע המזעזע באלעד, והעובדה שאחד משלושת הנרצחים הסיע בעצמו שוהים בלתי חוקיים שטבחו בו לאחר שהגיעו למחוז חפצם – הפנה זרקור נוסף ומוכתם בדם אל התופעה הזו של ישראלים שמעסיקים ומסיעים שוהים בלתי חוקיים וסוחרים עמם.

והעובדה הזו מחייבת את ממשלת ישראל לשתי פעולות: גם לשנות חקיקה, להפעיל אכיפה קפדנית וענישה אפקטיבית על העבריינים בתחום, עד כדי האשמתם "בסיוע לטרור", ומצד שני להידרש לצרכים ולביקושים בשוק העבודה בישראל ולתורים מדי בוקר במעברי הגבול.

אגב, חלק לא קטן ממסתנני הגבול ביהודה ושומרון הם בעלי אישורי עבודה שנמאס להם לעמוד שעות בתורים בכניסה וביציאה מישראל. זה פתיר, זה דורש מחשבה, התייעלות ומנהלת, אבל זה יסייע לשוק העבודה, יגביר את הפרנסה בגדה ובעיקר יצמצם את הטרור.

4

הרצח המזוויע באלעד העיב על אירועי יום העצמאות, אבל אם אניח אותו בצד לרגע, היו אלו עבורי יומיים של התרוממות נפש: הראשון של עצב, זיכרון ומחויבות ענקית לנופלים ומורשתם, והשני של גאווה לאומית, תקווה, הישגים ובעיקר ממלכתיות.

חשתי, כמו ודאי נוספים, שלגופי הוזרקה מנת יתר של ממלכתיות שכה הייתי זקוק לה, של הכרת הטוב, זרקור לאותו רוב דומם של מיליוני אנשים טובים שממשיכים לבנות את המדינה והחברה בשקט, בבטחה ובצניעות. כל אחת ואחד בתחומו.

במהלך חודש הלאום, בהתנהלותו הממלכתית, בנאומו, במה שאמר ובעיקר במה שלא אמר, עלה נפתלי בנט שתי מדרגות במעלה המנהיגות והממלכתיות. רבים שלא הצביעו עבורו הביעו הערכה לדבריו ולתפקודו בתנאים קשים, והיו שאמרו: "בנט הציל את ישראל, נציל אנחנו אותו".

אבל ממלכתיות וחגיגיות לחוד ופוליטיקה לחוד. מושב הקיץ של הכנסת הולך להיות לוהט וחם מהרגיל עבור בנט והקואליציה המקרטעת. ברקע פועל נתניהו, שמגיע השבוע מדי בוקר לבית המשפט כאדם זחוח הפוסע אל חופתו, ולא כנאשם בפלילים עם שלושה כתבי אישום.

תקוותו ופועלו לחזור לשלטון הם הנכס העיקרי של קואליציית בנט־לפיד וגם חלום הבלהות של רבים שרואים ממשלה מתפקדת, שרים שעובדים, חזרה לממלכתיות, ושיעדיפו ממשלה עם רע"ם בראשות בנט מאשר ממשלה עם רע"ם בראשות נתניהו.

ובינתיים יו"ר האופוזיציה, שהוא גם "סמל שלטון", פוגע בממלכתיות ובנוהג ומסרב לבוא ללשכת ראש הממשלה ולקבל תדרוך ביטחוני מבנט וממזכירו הצבאי. לעומת זאת לנשיא יצחק הרצוג הוא דווקא עלה לרגל, ולפני מספר ימים סעדו בני הזוג הרצוג בצוותא עם בני הזוג נתניהו, בתוספת השגריר האמריקאי לשעבר דיוויד פרידמן. ממלכתיות גמישה.

5

לפני מספר חודשים פנתה אליי בתי הקטנה ענבל ואמרה לי בזו הלשון: "אבא, יש לי חלום שאתה ואני ניסע ביחד לשווייץ ונטייל. לא רוצה חנויות ולא קניות, רק טבע, מרבדים ירוקים, אגמים ופרות רועות באחו עם פעמון לצווארן". בחיי שכך אמרה.

ואני שבכלל לא לוקח כדבר מובן מאליו שילדתי בת ה־25 מוכנה לטייל עם זקן כמוני, קפצתי על המציאה. וכך, כשאתם אוחזים את הגיליון, אני וענבל ברחבי שווייץ. זוהי הפעם הראשונה שאני שוכר רכב בחו"ל, פעם ראשונה שאני מטייל ללא מחויבות, לא יודע איפה אלון ואיפה אוכל. אבל יש לי את ענבל לידי וזה מעל ומעבר.
שבת שלום.