"ביח"צ ננצח": הממשלה מנשימה את עצמה במניפולציות יחסי ציבור של מאוסים

ישראל זקוקה לאתחול מחדש ולהיחלצות מידיה ההרסניות של הממשלה, 7 באוקטובר 2024 הוא תאריך מתאים ליום זיכרון וליום בחירות, וגם כמה מילים על מירי רגב, איתמר בן גביר ויאיר גולן

אבי בניהו 31/05/2024

1.

אינני רב בישראל, ולכן יש לי קושי להשתמש במשפט "כי תעבור ממשלת זדון מן הארץ", כשם שקראו רבנים בישראל כלפי הממשלה הקודמת. זהו בעיניי משפט חריף מדי, אבל הממשלה הנוראית הזאת צריכה ללכת הביתה ולגאול אותנו מידיה ההרסניות.

אנסה לתאר זאת במילים אחרות: זוהי ממשלה מתה־חיה. היא בקושי מתפקדת בעצמה ומתקשה לנהל את המדינה. היא מנשימה את עצמה בשררה, בכיבודים, בתקציבים, במינויים הזויים ועם הרבה מניפולציות יחסי ציבור של מאוסים.

אין בה גרם אחד של חזון, של מעוף, של יצירתיות, של חשיבה מחוץ לקופסה או של חדוות עשייה ויצירה, אין בה חמלה, היא אטומה ומנותקת. זוהי ממשלה שלקחה אותנו לראשונה בתולדותינו לבית הדין בהאג, שמפרקת בריתות במקום לחזק אותן. שחותרת לעם לבדד ישכון ולמלחמה שאף פעם לא די בה, לסיפוח, לגירוש ולממשל צבאי נוסף. ממשלה שגוררת אותנו להזיות של התיישבות בעזה ולכיבוש קבוע של דרום לבנון, שמאבדת חבלי מולדת, את כל הגליל ובקרוב את עמק חפר. ממשלה שלאור היום ומהמקפצה מספחת את קרית ארבע והר חברון אל הנגב כדי לינוק את תקציבו. ממשלה שמתקשה לנוע עם שיקום הדרום, ושאין לה תשובות ויעדים לרבבות עקורים מבתיהם. זוהי ממשלה עם אפס הישגים.

שר האטום והפיתוח האזורי דודי אמסלם, שהתבקש על ידי בן כספית ועמית סגל לספק הישג אחד של הממשלה הזאת, לא עמד ביעד. ההנהגה מסוכסכת ומפולגת, והעם הנהדר שלנו והלוחמים מחפשים גב של מנהיג ללכת אחריו – ולא מוצאים. יותר מאי־פעם, ישראל זקוקה ל"אתחול מחדש" (ריסטרט). כן, גם תוך כדי לחימה, כדי להגיע ל"ניצחון הסביר" שעיקרו השבת החטופים, העקורים, הביטחון וההרתעה. בינתיים זוהי ממשלת "ביח"צ ננצח".

נראה לי שיום 7 באוקטובר 2024 הוא יום די נוח ומתאים לבחירות כלליות. אפשר לקיים בו יום שבתון שיהווה יום זיכרון לאומי לטבח ולמחדל הגדול ביותר בתולדותינו וגם לאתחול מחדש של ישראל דרך הקלפיות. שאף אחד לא ישכח להגיע לקלפי. התאריך מצמרר. לעדי עד.

2.

את המרכיב הפוליטי בשלל כישוריה של מירי רגב הכרתי לראשונה כשהייתי מפקדה בשנים 1992־1995. אני אז סא"ל וראש ענף עיתונות בדובר צה"ל והיא רס"ן – ראש מדור תקשורת מקומית: אמביציה בלתי נלאית, עבודה קשה לתוך הלילה, קרדיט לכל דבר, חתירה למגע עם הדרגים העליונים בצבא ובתקשורת, קשר ל"רעיה" של הרמטכ"ל או האלוף וכך הלאה. לימים, היא בקדנציות קצרות ואני בארוכות יותר, החלפתי אותה בתפקיד דובר צה"ל.

רבים שואלים לדעתי וכיצד לא התייחסתי לתחקיר המרשים והמקיף של רביב דרוקר ב"המקור". עניתי בהומור מהול בתוגה שיש לנו הסכם לא כתוב שדוברי צה"ל לא תוקפים זה את זה. אני גם לא נוהג לתקוף אנשים שהיו מפקדיי או פקודיי (למעט חריג אחד, בעדינות ולאחר שנים של איפוק, עד שעברתי פיצוץ מבוקר – יאיר נתניהו).

נהרות של דיו עוד יישפכו על התחקיר המשובח הזה, ההשלכות שלו ותוצאותיו, ובכל זאת, הערה על הציטוט שהובא מפיה של השרה רגב על כלפי אלוף (במיל') עמוס גלעד לפיה הוא חולה נפש ועליו להיות בחקירות ובמאסר. גלעד היה מפקדי ומפקדה של רגב. לי היו עימותים איתו, אבל אני רוחש לו כבוד והערכה; אבל את רגב הוא טיפח וקידם והעניק לה תפקיד ודרגת סא"ל. היא דהרה קדימה ללא הכרת הטוב, לא לעמוס גלעד, לא לדן חלוץ ולא לאף אחד אחר.

אני משוכנע שאת האמירה עליו עונד אלוף (במיל') עמוס גלעד בגאווה על החזה, לצד אותות נוספים על חלקו במאבק נגד ההפיכה המשטרית ועל חלקו במאבק על דמותנו היום. ואני מקווה שהיא מצטערת לפחות על האמירה הזו.

ועל כל היתר, ביום מן הימים בספרי, שגם אם יתמהמה – בע"ה בוא יבוא.

3.

על מעלליו האחרונים של השר איתמר בן גביר, עבריין מורשע, פיל בחנות חרסינה ונרקומן של כותרות ומקלדת שמבקש לפטר את המפכ"ל חודש לפני סיום כהונתו, החלטתי שלא להרחיב. הכל ברור וידוע, אבל המפכ"ל קובי שבתאי צריך לפרוש בכבוד ולבצע "עבודות שירות" קצרות למדינה בגין "נחמדותו" פה ושם לבן גביר.

רנ"צ שבתאי הוא אדם טוב, לוחם וקצין שניסה להיאבק על החיוני ולהתפשר על היתר. אבל השר שלו מעולם לא ידע שובע. כעת עליו להתייצב בפני הציבור ולספר הכל. להעביר מסר חד, ברור ותקיף לשוטרים, לספר לאזרחים על דברים שנעשו ונעשים ולהציל את המשטרה היחידה שלנו.
וזהו תפקיד היסטורי בתקופה היסטורית.

4.

את אלוף (במיל') יאיר גולן אני מכיר שנים הרבה, ובקדנציה שבה ישבתי איתו סביב שולחן פורום מטכ"ל הוא נתפס בעינינו דווקא כימני שבחבורה. לא בגלל אמירות פוליטיות, אלא בשל דרך חשיבה התקפית מדי, בגלל האירוע שבו פסח על הנחיית בג"ץ והרחיב את "נוהל שכן" ביהודה ושומרון ועוד. התפלאנו כשחבר למרצ. אני חושב שמה שלקח אותו לשם היה גם התגובות מהימין על "נאום התהליכים" שנשא כסגן הרמטכ"ל בערב יום השואה בתל יצחק. מאז הפך גולן ל"עוכר ישראל" עד ל־7 באוקטובר, שבו הפך מחדש ל"יקיר האומה".

השבוע הוא נבחר ברוב עצום ליו"ר מפלגת העבודה המוכה, המיוסרת והמתנדנדת. שנים שאני טוען שלמפלגה הזו נותרה תשתית בדמות גחלים לוחשות שצריך להפיח בהן רוח ולהעבירן למסה קריטית. האם ישכיל גולן לעשות זאת? האם ילך בדרך של יצחק רבין ז"ל? האם יחזיר את מפלגת העבודה לתנועה של התיישבות, ביטחון, ערבות הדדית וכבוד לחקלאים ולאדם העובד?

אני מאחל לו הצלחה. אני סבור שהוא אדם ראוי ופרגמטי, ואני חושב שיחד עם בני גנץ, גדי איזנקוט, יואב גלנט ונוספים שגדלו בערוגה של ממלכתיות, מסירות, הקרבה, שליחות ויושרה – יוכלו במאמץ משותף לחלץ את המדינה ולהובילה קדימה עם יאיר לפיד והליכוד של אחרי נתניהו ועם קואליציה של 100 ח"כים. זה ייתכן, זה אפשרי, וזה מתחייב.

5.

ניצן סלע מבית השיטה יזם יחד עם חבריו את פרויקט "החיטה צומחת שוב". מפברואר הם בנחל עוז, עוזרים בשיקום הגינות ובעבודות שונות במהלך היום, ובערב – בפעילות חברתית, מין שנת שירות של מבוגרים שמחפשים משמעות ואתגר. ניצן סיפר לי שהם משקמים את הגינות גם בבתים שנחרבו. יש בזה משמעות וסמליות.

עכשיו הם מחפשים מתנדבים ומתנדבות נוספים, והוא מחכה לכם ולכן בטלפון: 052־5254282.

6.

דורון רודיטי הוא חקלאי מהגליל, קורא קבוע של העיתון ושל הטור שלי. הוא וחבריו בבית הכנסת בכרם בן זמרה מעבירים את הטור מאחד לשני ומקיימים עליו דיונים. לפני שבוע הוא יצר איתי קשר וביקש לפגוש אותי ולתת לי דובדבנים מהמטע שלו שעל גבול הלבנון.

נפגשנו, טעמתי מ"הזהב האדום" שטעמו גן עדן ושוחחנו: כרם בן זמרה הוקם עם המדינה על ידי מייסדים שעלו מטורקיה. 150 משפחות, לולים ומטעים. 80% מהיישוב חקלאים. היישוב לא פונה, כי הוא ממוקם ארבעה ק"מ מהגבול, אבל חוטף נפילות ויירוטים.

הצימרים כולם מושבתים, אין אורחים. גם פיצויים לא הגיעו עדיין, אף אגורה אחת על כלום, לא על החקלאות, לא על התיירות, כלום ושום דבר, אבל לדורון, לרעייתו ולחבריו ישנה בקשה אחת שאני גאה להביאה לכאן בשמם: "אנחנו דור שלישי לאחיזה בהר, בצפון הרחוק מול חיזבאללה. המדינה נתנה לנו פיסת אדמה ומכסת ביצים להתפרנס מהן. הורינו, אנחנו וילדינו רוצים להמשיך להיות חקלאים, אבל המדינה צריכה לשמור עלינו, להפעיל רגולציה, לשמור על המשק החקלאי הקטן והמשפחתי מפני טייקונים חקלאים שקונים שטחים, מטעים ומכסות ביצים ומעלים מחירים".

החקלאים הקטנים ותוצרתם הם ערובה לשמירה על מחירים שפויים. וזה בדיוק התפקיד של משרד החקלאות: מכסת ביצים ומטע בגליל צריכים להיות כמו מספר של מונית – פיקוח ורגולציה.

אודה, מעולם לא ביקרתי שם, לכל היותר חלפתי מעליו במסוק. אבל הבטחתי שאבוא, ובע"ה אגיע. כשיירגע, תבואו גם אתם וקנו חקלאות מתוצרת ישראלית כחול־לבן.

שנהיה טובים וראויים. שבת שלום.

"ביח"צ ננצח": הממשלה מנשימה את עצמה במניפולציות יחסי ציבור של מאוסים

1.

2.

3.

4.

5.

6.

0 תגובות

במחיר גבוה וקשה: היום שאחרי נתניהו עוד יבוא ויהיה פה גן עדן | אבי בניהו

הגעה להסכמות בדיאלוג משותף נראית בלתי אפשרי, אבל אני מבטיח להמשיך לחפש