ביום העצמאות שהיה קשה, כואב ומיוחד, חשתי גאווה גדולה | אבי בניהו
עדיין אין לי אומץ לכתוב את מה שאני צריך, בן גביר וסמוטריץ' נותנים לנתניהו ביטחון תעסוקתי והוא נותן להם את הביטחון הלאומי, וגם: אסור להעביר את חוק ההשתמטות
1.
2.
3.
4.
5.
6.
מבחינתי זה היה תמהיל של יום הזיכרון ויום הגבורה. לא ידענו איך בדיוק לחגוג אותו, או יותר נכון לציין אותו. אני מעריך שכך יהיה בשנים הקרובות. הכל יתעצב כאן מחדש. אסון 7 באוקטובר והחודשים שאחריו ואלו שעוד נכונו לנו הם טראומה בין-דורית.
אין לתקשורת ולגורמי הביטחון שלנו די זמן וקשב לתחקר אם באמת ניתנה חוות דעת של "גורמי הביטחון" לקיים טקס ללא קהל. זה היה חסר ומיותר לתת משקל לסברה שראש הממשלה לא רצה קהל בטקס השנה, ושאם הוא ייעדר, כמנהגו החדש, כולם ייעדרו. זה היה במידה מסוימת טקס בלי נשמה, אבל בשנה הקשה הזאת זה פחות חשוב.
אם היו מזמינים קהל לטקס המשואות, היו חייבים להזמין את אנשי המילואים, את המשפחות השכולות ומשפחות החטופים, שבוודאי היו מביעים מחאה כלשהי. אבל לא הזמינו – לא אותם ולא אחרים – והם ציינו את כמיהתם לעצמאות. אין ראוי ותמים ונכון מזה.
7.
שנהיה טובים וראויים, ושדבריו המשמעותיים של חתן פרס ישראל מנחם קלמנזון, שלגמתי אותם בצמא, יהיו לנו מצפן ומצפון, ושתהיה לנו שבת שלום.
0 תגובות