איך התנתקנו מן העולם המערבי ואיחדנו את העולם הערבי – בחודש אחד | אבי בניהו

מצרים וירדן מגנות, הסכם עם סעודיה מתרחק, הרמטכ"ל מזהיר מ"מלכודת מוות" – והממשלה ממשיכה לרוץ לתהום

אבי בניהו 
1. אילו לא היינו בערב חג, עם ציפייה ותקוות לשנה החדשה, ואלמלא הצורך להיות מעט חגיגי ולשדר אופטימיות, הייתי מכנה את החודש הנוכחי "ספטמבר השחור".
זהו החודש שבו איחדה ישראל מחדש את העולם הערבי סביב תקיפה חסרת תועלת בקטאר. אף שהייתה שנואת נפשן של מדינות ערב, הן הפכו בצביעותן למזדהות בעת הפקעת ריבונותה. זהו חודש שבו מצרים וירדן מגנות את ישראל, והנשיא המצרי פונה לעם ישראל ואומר לו שהשלום בסכנה.
חודש שבו הסכם עם סעודיה הולך ומתרחק, וראש הממשלה מודה שהמצור הביטחוני, המדיני, הכלכלי, המסחרי, התרבותי והאקדמי מביא את ישראל לבידוד חסר תקדים ולצורך להיערך לסופר־ספרטה ולמשק אוטרקי.
זהו החודש שבו מזהיר הרמטכ"ל את הקבינט מפני המשמעויות של שיגור לוחמי המילואים והסדיר פעם נוספת לתוך "מלכודת מוות", ללא תכלית וללא אסטרטגיה, תוך סיכון החטופים והלוחמים, והם אומרים לו: "שמענו אותך, תתקדם"; ואיתמר בן גביר מודיע לשוטרים שהוא מתכנן עבורם שכונת וילות במקום הכי יפה בעולם, בעזה – והם מוחאים לו כפיים.
חודש שבו חודרת הפוליטיקה לכל פינה בחיינו וגם לקודש הקודשים של ביטחון ישראל, כשראש אכ"א (אגף כוח אדם) מתחנן בפני הכנסת לגיוס חרדים, כי הוא צריך אנשים, ומתריע שצבא הקבע עומד בפני משבר חריף, וצבא המילואים הופך לסדיר – והוא מדבר לקיר. לקיר, כי ראש הממשלה שומר על הקבינט שלו, הקבינט על הממשלה, הממשלה על הקואליציה, והקואליציה על הבייס שלה, והבייס על השלטון, הכיבודים, הג'ובים ובזיזת הקופה.
ספטמבר השחור הוא החודש שבו החליטה הממשלה שאין לה רצון ותקציב לטקס זיכרון ב־7 באוקטובר לאלפי נרצחים ונופלים באסון הגדול בתולדותינו, אך מממנת בעשרות מיליונים רק "שמחות": באומן, במירון, בחגיגות סיפוח בשטחים ובהעברת התותח הקדוש של אלטלנה ממחנה פו"מ למוזיאון בגין (שעוד עלול לצאת מקברו ולתת סטירת לחי לשר הביטחון, משום שבכך מתעסקים בעת מלחמה).
וכן, זהו החודש שבו שרה בממשלה נחשדת בעבירות חמורות, מסרבת להתייצב לחקירה במשטרה ומציבה תנאים, וראש הממשלה לא מאיץ בה להתייצב. ההפך הגמור. הוא טוען שהיועצת המשפטית רודפת את שרי ושרות הממשלה.
זהו חודש שבו מתבטלות עסקאות ענק עם חברות ישראליות, חודש שבו הנמל הימי החדש באשדוד לא מוצא מדינה שתמכור לו מנופים ועגורנים, חודש שבו נעצרים ונחקרים ישראלים ברחבי העולם, שבו בריטניה מודיעה שלא תקבל יותר קצינים ישראלים ללימודים באקדמיה הצבאית, ושבו אנחנו מודיעים על רצון לסיפוח השטחים ומאבדים תמיכה בקצב מסחרר בכל העולם. ולנו בחודש הזה מבטיחים דם, יזע ודמעות, מלחמה שאף פעם לא די לה, משק אוטרקי וספרטה. לנו, לבנינו ולבני בנינו.
2.
כמה מילים לאנשי צה"ל, השב"כ, המוסד, המתפ"ש ומשרד הביטחון ברמות השונות ובתפקידים השונים. אתם ואני יודעים כי תפקידכם בימים הללו הוא לעשות כל מאמץ כדי לתחזק בכוח את הקשרים עם מדינות ערב, הקרובות והרחוקות, עם אלו שיש לנו איתן הסכמי שלום אסטרטגיים, שהולכות ומתייאשות מהתנהלות מדינת ישראל ומאיומי הסיפוח, הכיבוש והגירוש.
עם מדינות הסכמי אברהם שצריכות למצוא את מקומן בין הסכמי השלום שעליהם חתמו לבין דעת הקהל שלהן, ועם מדינות שאיתן אתם מצויים בקשר ושטרם חתמו על הסכמים. אני רוצה שתדעו שחוץ מכם אין מי שעושה ויעשה את זה. הדרג הפוליטי וחברי הממשלה לא שם, לא מודעים או לא מתעניינים, וזה על הכתפיים שלכם.
יש לכם כעת תפקיד קריטי והיסטורי לפעול בכל הערוצים מול הצבאות, שירותי הביטחון, משרדי ההגנה, הארמונות והפרלמנטים כדי לשמור, להציב רגל בדלת, ולא לאפשר לה להיסגר. אל תסתכלו למעלה או סביב, לא תמצאו כלום, זה רק אתם ושליחותכם. תודה לכם.
3.
כשראש ממשלת ישראל יוצא לשליחות מדינית בעצרת האו"ם ובבית הלבן, תמיד אאחל לו שליחות מוצלחת עבור מדינת ישראל – וכך גם הפעם.
אצל בנימין נתניהו וסביבתו, הטיסה לארה"ב מעוררת גם תקווה וגם חרדה לא מבוטלת.
כידוע, נתיב הטיסה עובר מעל למדינות באירופה, ושם ישנו צו מעצר נגד נתניהו. העניין הזה מטריד לא רק את נתניהו ומשפחתו, אלא גם את השב"כ, וייתכן כי מסיבה זו צומצמה מאוד הפמליה ולא יצטרפו לכנף ציון עיתונאים ונספחים כמקובל. רק חסר שמישהו מהנוספים יחוש ברע, ותידרש נחיתת חירום באחת ממדינות אירופה.
אל תוציאו מכלל אפשרות שמטוסי קרב של חיל האוויר ילוו את כנף ציון בחלק מהנתיב, לא לשם כבוד כמקובל, אלא לצורכי אבטחה. זה כבר בחלק מהפק"לים. עד למצב הזה הגענו.
4.
לקראת אירועי יום העצמאות, שייערכו גם השנה בשעת מלחמה כבדה, אני מבקש להציע לשר החינוך ולחברי ועדת פרס ישראל להעניק השנה את הפרס על תרומה מיוחדת לחברה הישראלית לאגפי השיקום והמשפחות במשרד הביטחון.
אני מכיר את שני האגפים הללו כבר שנים, אולם בשנתיים האחרונות מתמודדים מאות רבות של עובדות ועובדים מקצועיים ומסורים – תחת לימור לוריא באגף השיקום ואריה מועלם באגף המשפחות השכולות – עם מציאות קשוחה.
הם מבצעים עבודת קודש בהיקפים חסרי תקדים, ברמת שירותיות גבוהה ותוך פיתוח כלים, אוזן קשבת וכתף חמה. הם עושים זאת בשמנו עבור נכי צה"ל בגוף ובנפש ועבור המשפחות השכולות – והם ראויים להוקרה הזו מאיתנו.
5.
כבר 35 שנה, מבלי ששירתה בחטיבה, נקשרה נפשה של העיתונאית חן קוטס בחטיבת גולני – במפקדיה, בלוחמיה, בנופליה ובמורשתה. אולי יש שם פחות עיתונאות מקובלת, אבל יש שם אהבה והערכה גדולה לחובשי הכומתה החומה.
החודש פרסמה קוטס את ספרה "גולני שלי" בהוצאת ידיעות אחרונות, ובו היא מביאה את הסיפור מהחטיבה מספר אחת, דרך עיניהם של 18 מבין המפקדי חטיבות שפיקדו עליה, כולל עדות נדירה של מפקד חטיבת גולני ב־7 באוקטובר – היום שבו איבדה גולני 73 מפקדים ולוחמים.
כמו בספורט, כך בצבא היבשה, אין לי קבוצה או חטיבה מועדפת (אני איש חיל האוויר), אבל העובדה שהייתי דובר צה"ל תחת פיקודו של הרמטכ"ל הראשון מגולני רב אלוף במיל' גבי אשכנזי – קירבה אותי לרוח, לתרבות, למורשת הנופלים ולמחויבות העמוקה של החטיבה הזו לקשות שבמשימות. איך אומר אשכנזי? "אם נחש מכיש גולנצ'יק – הנחש מת".
קחו לכם את הספר הזה שנכתב בגבורה, בדם, בכבוד ובתקווה, וראו את סיפור ביטחון המדינה דרך הפסגות, השבילים והוואדיות שבהם פסעו, לחמו והכריעו לוחמי גולני.
6.
אני מתקשה לראות איך תתפקד כאן מדינת סופר־ספרטה ללא תחנת שידור צבאית, אבל עד שישראל כ"ץ יחליט לסגור אותה (אני מעריך שלא), היא חיה ובועטת.
ברשותכם, אני מבקש לברך כאן את השדר הוותיק והמקצועי ירון וילנסקי, שיקבל בקרוב אות הוקרה על מפעל חיים בתחום הרדיו; ואת הקריין המיתולוגי אהוד גרף, אבי "60 שניות על", שהיה אחראי שנים רבות לתוכניות האיכות של התחנה, שקיבל תואר דוקטור, ושהדוקטורט שלו עוסק בתוכניות יום הזיכרון לשואה במשך 30 שנה.
וללא כל קשר, התקשרו אליי השבוע אנשים וסיפרו לי שהשדר טל ברמן כועס עליי וכינה אותי בתוכניתו ברדיו 99FM "עסקן תקשורת". התברר לי כי כיכבתי השבוע והייתי אפילו הפתרון בחידת ההיגיון השבועית של "מעריב", ועורך החידה סיפר על כך בתוכניתו של ברמן – וזה ניצל הזדמנות לסגור איתי חשבון, אף שאני אוהב ומעריך אותו.
ברמן סיפר כי כשנכנסתי לתפקיד מפקד גלי צה"ל, הופעתי בפני קורס הכתבים הצעירים ואמרתי להם שאני לא רוצה בתחנה בפיקודי התנהלות של "כוכבים" כמו אברי גלעד, ארז טל, ברמן ואחרים – אלא חיילים בתפקידי עורכים, מפיקים ומגישים שמשרתים את המאזינים בצניעות, ולא מככבים במדורי רכילות ובכתבות לקראת "החיים הטלוויזיוניים" שממתינים להם בשחרור.
כך דרשתי ועל כך הקפדתי. זה לא היה נגד ברמן אישית, אלא קו של מפקד ועורך ראשי, שמחנך חיילים שמקבלים מיקרופון, כוח ומעמד – וחייבים להבין שלא הם האירוע אלא המאזינים.
7.
זהו ערב ראש השנה השני שבו ישראל בעיצומה של טראומה קשה ובין־דורית, מדינה שכולה, מדממת ומפולגת מבית, שהולכת והופכת למבודדת ומצורעת מחוץ.
ובערב ראש השנה הזה, שבו נפשנו איננה יודעת מנוח ולכאבנו אין מזור, נישא תפילה ונעשה מאמץ בכל כוחנו – כיחידים, כקהילות וכעם לשיבת החטופים, לשיבת הלוחמים בשלום, לשיבת הביטחון לגבולות, לשיבת העקורים בצפון ובדרום לבתיהם, לשיבת מעמדנו בעולם כעם סגולה וכאור לגויים, ולשיבת מדינת ישראל לשפיות, לנורמליות ולהמשך המפעל הציוני. כי עוד נכונו לנו עלילות. האמינו יום יבוא.
שתכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה, ושנהיה טובים וראויים. שבת שלום וחג שמח.

0 תגובות

קצת עלינו

החברה מציעה חבילת שירותים כוללת ומתקדמת בתחומי הייעוץ האסטרטגי האישי, המערכתי והעסקי, ייעוץ תקשורתי לכלל סוגי המדיה המסורתית והחדשה ובתחום ניהול המשברים ברמות הממשל, הרשויות, התאגידים והחברות.

פרטי קשר

דרך בגין 156 ת"א
מגדל חג'ג

טלפון  072-2155333
פקס 072-2155334
מייל office@bnayahu.com

אנחנו בטוויטר
אנחנו בפייסבוק

‎אבי בניהו – Avi Bnayahu‎